דברי פרסומת בחשבוניות שנשלחו ללקוחות בדוא"ל (פסק-דין, תביעות קטנות טבריה, הרשמת רולא חמאתי, 4.2.2026):

העובדות: תביעה קטנה לפיצוי על משלוח דברי פרסומת בדוא"ל ובטלפון. התובעים הם לקוחות הנתבעת, המקבלים את החשבונית החודשית מהנתבעת בדוא"ל. התובעים טענו, בין היתר, כי החשבונית כוללת דברי פרסומת, על-אף שלא הסכימו לכך ואף שלחו הודעות סירוב. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה חמישית שהתובעים הגישו נגדה. הנתבעת טענה עוד כי התובעת היא לקוחה וכי נתנה הסכמה למשלוח הודעות פרסום באמצעות החשבונית, וכי העובדה כי התובעים יכולים לבחור בין שיטות שונות של משלוח חשבוניות, אין בה כדי לגרוע מזכותה להתנות את משלוח ההודעות בצורה מסוימת, קרי במשלוח הודעות ופרסומות. 

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. החשבוניות שנשלחו לתובעים כוללות פרסומות לרכישת מוצרים והן נשלחו בדוא"ל. בפסיקה ניתן להבחין בשתי גישות לעניין הודעות שיווקיות המשולבות בחשבונית מייל; לפי גישה אחת, מקום בו הלקוח מבקש לקבל מחברה מסחרית חשבונית באמצעות הדוא"ל, אין זה בלתי סביר כי החשבונית תכלול פרסומת של החברה. לפיכך, יש לראות בהסכמת הלקוח לקבל חשבונית בדוא"ל גם הסכמה לכך שבגוף החשבונית תיכלל פרסומת או שיצורפו גם דפים הכוללים פרסומת (בדומה לחשבוניות הנשלחות בדואר רגיל), כל עוד דברי הפרסומת המצורפים הם בהיקף סביר ביחס למסמך [ת"ק 54963-01-16 - עניין לוי; תא"מ 35061-07-16 - עניין זילברג]. מנגד, לפי הגישה השנייה, הוספת פרסומת לחשבונית החודשית היא "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק התקשורת, וזכותו של הלקוח לא לקבל פרסומת גם אם היא מוצמדת לשירות אותו ביקש [ת"ק 29091-07-19 - עניין גולן; ת"ק 30091-07-20 - עניין גולדמן]. בעניין סומך [ת"ק 4107-04-13] נקבע כי ספק אם תנאי הרישיון של משרד התקשורת מתירים לצרף פרסומת לחשבונות החודשיים. הזכות הוקנתה לנתבעת בהסכם שנחתם עם הלקוח, ומשהודיע הלקוח שהוא מסרב לקבל פרסומת מכל מין וסוג, הרי הזכות שניתנה לנתבעת לשלוח פרסומת המצורפת אל החשבונית באמצעות הדוא"ל - פקעה. 

סעיף 30א(ב) דורש כי תינתן הסכמה מפורשת מראש של הנמען ולכן אישור מקוון של תקנון או תנאי התקשרות אינו יכול להיחשב להסכמה מפורשת. הדרישה לקבלת הסכמה מפורשת מחייבת כי הטקסט המביע את ההסכמה ינוסח במילים ברורות וחד משמעיות. אין לקבל את העמדה לפיה האישור ניתן דרך הפנייה למסמך הכולל את ההסכמה, בלא שיש בטקסט המפנה רמז לכך שהמסמך עוסק בנושא של שליחת דברי פרסומת. לא הוכח כי התובעים נתנו את הסכמתם המפורשת לקבלת דבר פרסומת הנכללת בחשבונית הנשלחת בדוא"ל. חוק התקשורת קובע כי אף אם הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת, רשאי הוא להודיע למפרסם על סירובו בכתב או בכל דרך בה שוגר דבר הפרסומת. ככל שנשלחה הודעת סירוב, המפרסם שוב אינו רשאי לשלוח דברי פרסומת. התובעים הודיעו מפורשות לנתבעת על רצונם כי תפסיק לכלול במסגרת החשבונית פרסומות.

האם הצעת הנתבעת, כי התובעים יודיעו על אפשרות שינוי אופן הדיוור לדואר רגיל, יש בה כדי לרפא את ההפרה? הפסיקה אינה חד משמעית בעניין. הנתבעת נתנה לתובעים את האפשרות לשנות את דרך הדיוור למשלוח בדואר רגיל, על פני משלוח בדוא"ל. החל מתאריך זה וככל שלא ביקשו לשנות את אופן המשלוח, הרי שאינם זכאים לפיצוי בגין חשבוניות שנשלחו לאחר מועד זה. התובעים זכאים לפיצוי על 9 חשבוניות מתוך ה-12 ושתי הודעות סמס. מדובר בפרסומות שנשלחו יחד עם החשבוניות, ולא בנפרד, כך שלא יצרו עומס על הדוא"ל של התובעים. מדובר בחשבונית שהיא זהה לחשבונית המתקבלת באמצעות הדואר הרגיל, ואין בה תוספת של דבר פרסומת. מאידך, שתי הודעות הסמס כוללות פרסומות וקישור לרכישה באופן המצדיק מתן פיצוי גבוה יותר מאשר הפרסומות הכלולות בחשבונית. יש לקבוע פיצוי בסך 200 ש"ח על כל אחת מ 9 החשבוניות (סה"כ 1,800 ₪). באשר להודעות בנייד, יש לפסוק 400 ₪ לכל הודעה (סה"כ 800 ₪). איו מקום לפצות על עוגמת נפש, מאחר וסכום הפיצוי לפי החוק מגלם בתוכו גם פיצוי על עוגמת נפש. הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 2,600 ₪ בתוספת הוצאות בסך 400 ₪.