ת"ק 54963-01-16 לוי נ' 012 סמייל טלקום בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, השופט אבי סתיו): התובע, עו"ד במקצועו, התקשר עם הנתבעת בשני מקרים שונים לצורך קבלת שירותי טלפוניה ואינטרנט. בנוסף לטענותיו של התובע כלפי הנתבעת ביחס לניתוקו משירותיה וחיובים עודפים שחייבה אותו, טען התובע גם כי הנתבעת שלחה אליו 2 מסרונים והודעת דוא"ל, בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי המסרונים ששלחה אינם מהווים "דבר פרסומת" וכי הודעת הדוא"ל נשלחה לתובע לבקשתו. נפסק -

החוק מגדיר "דבר פרסומת" כמסר הבא לעודד רכישה של מוצר או שירות או הוצאת כספים בדרך אחרת. ישנם מקרים "פשוטים" בהם ברור מההודעה כי היא מיועדת לשכנע את נמעניה לבצע עסקאות או להוציא כספים. אולם, ישנם גם מקרים בהם המסר המעודד הוצאת כספים אינו מפורש. גם במקרים אלה ההודעות עשויות להיחשב "דבר פרסומת" (למשל הצעת מתנות או שירותים חינמיים על-ידי בית עסק, הצעה להצטרף למועדון לקוחות, והודעה המציעה יישומון חינמי המשפר את חווית השירות של הלקוח). לשאלה האם מדובר בעידוד ישיר או עקיף להוצאת כספים עשויה להיות חשיבות כשיקול לעניין שיעור הפיצוי. השאלה במקרה זה היא האם חברה השולחת ללקוחותיה הודעה, בה היא מציעה להם דרכים לשיפור התועלת אותה הם מפיקים מהמוצר אותו היא מוכרת, או לקבלת חוויית שירות טובה יותר, כאשר יישומה של ההמלצה אינו כרוך באופן ישיר בהוצאת כספים, האם מדובר בדבר פרסומת? התשובה היא בחיוב. תכלית שליחת ההודעות היא שימורו של הלקוח ולפיכך נחשבות ההודעות ככאלו המבקשות, גם אם בעקיפין, לעודד הוצאת כספים.

הנתבעת הודתה בדיון כי מדובר בהודעות שיווקיות ומכיוון שאין חולק כי התובע לא הסכים לקבל דברי פרסומת מהנתבעת, יש בשליחת ההודעות משום הפרה של החוק. הפרה נוספת מצויה בכך שלא נכללו בהודעה דרכי קשר לצורך הסרה (לפי סעיף 30א(ה)(2) לחוק). באשר להודעת הדוא"ל, זאת נשלחה לתובע וצורפה אליה כקובץ חשבונית הכולל זיכוי של התובע בגין אחת ההתקשרויות. בגוף ההודעה הופיעה פרסומת של הנתבעת ואף לקובץ הכולל את החשבונית צורפו 2 דפים הכוללים פרסומת ובחשבונית עצמה ישנה מודעת פרסומת. התובע ביקש לקבל חשבוניות בדוא"ל, אך טען כי לא הסכים שיצורפו להן דברי פרסומת. לטענת הנתבעת, משעה שהתובע הסכים לקבל חשבוניות בדוא"ל, יש לראות בכך גם הסכמה לקבל את דברי הפרסומת הנלווים לחשבונית. הדין עם הנתבעת. מטרת החוק היא למנוע מצב בו אנשים מוטרדים על-ידי הודעות הכוללות פרסומות, אותן כלל לא ביקשו לקבל. מקום בו הלקוח מבקש לקבל מחברה מסחרית מסמך מסוים (כגון חשבונית) בדוא"ל, אין זה בלתי סביר כי ההודעה תכלול גם דברי פרסומת ונראה כי זו אף הציפייה הסבירה של הלקוח (בהנחה שדברי הפרסומת המצורפים הם בהיקף סביר ביחס לאותו מסמך). במקרה כזה, אין לראות בצירוף דברי הפרסומת להודעה ולחשבונית כהפרה של סעיף 30א. הנתבעת תפצה את התובע ב-1,800 ש"ח עבור 2 ההודעות וכן בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח (עבור כל ראשי הנזק שנכללו בתביעה).