בוקינג הגדולה הפסידה בתביעה קטנה - היה עליה להציג מידע מהימן ועדכני על המלון (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה ניר):

העובדות: תביעה קטנה לפיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לתובעות, לטענתן, לאחר שנמנעה מהן שהות במלון ברומא, שהזמינו באתר הנתבעת (בוקינג). הנתבעת 2 היא בוקינג ישראל. בהחלטה מוקדמת נקבע כי הנתבעת 2 משמשת כנציגתה בישראל של הנתבעת 1 לצורך המצאת כתבי בי-דין. התובעות טענו כי הנזק נגרם להן בשל התרשלות הנתבעת, שבמסגרת המידע המפורט על מגבלות הקורונה במלון, לא ציינה כי המלון דורש הצגת בדיקת קורונה איטלקית לשהייה בו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי הדין החל הוא הדין ההולנדי וכי היא משמשת רק כמתווכת בין המלון לתובעות.

נפסק: אין יריבות בין התובעות לנתבעת 2 ויש למחוק את התביעה נגדה. בעלת הדין הרלבנטית היא הנתבעת [רע"א 3817/21]. התביעה, במסגרתה תובעת ה"אישה הפשוטה" את הנתבעת, חברת ענק שעסקיה חובקי עולם, על סכום כסף לא גדול, בשל עגמת נפש שנגרמה לה כצרכנית, היא תביעה קלאסית למימוש הזכות החוקתית לגישה לערכאות בדמות ביהמ"ש לתביעות קטנות. הנתבעת לא החמיצה הזדמנות להערים בפני התובעות "חסמים" דיוניים, בדמות טענות דיוניות שנידונו והוכרעו כבר בפסיקה מחייבת. התנהלות זו גרמה להארכת ההליך שלא לצורך ויש בה כדי להשליך על תום ליבה של הנתבעת בניהול הגנתה. לא כך מצופה מחברה גלובלית המעניקה שירותיה לצרכנים וספקים בישראל. המצאת כתב התביעה לנתבעת באמצעות בוקינג ישראל היא המצאה כדין.

יש לדחות את טענת הנתבעת לתחולת הדין ההולנדי. בפסיקה ענפה נקבע כי תניית "ברירת דין" שמפורטת ב"תנאי שימוש" באתר אינטרנט, המציע את שירותיו בעברית ללקוחות בישראל, היא תניה מקפחת בחוזה אחיד [עניין PayPal - ת"צ 39292-04-13; עניין בו חמו - ת"צ 46065-09-14; עניין Forex - ת"א 39265-04-16; עניין Hotels - ת"צ 23241-09-16]. יש לדחות גם את טענת הנתבעת כי לפי כללי ברירת הדין בנזיקין, הדין החל הוא הדין במקום ביצוע העוולה, קרי, מיקום שרתי החברה [עניין LinkedIn - ת"צ 10822-02-15]. הזמנת המלון באמצעות אתר הנתבעת נעשתה בישראל ובשפה העברית. מקום ביצוע המעשה הוא ישראל וחל עליו הדין הישראלי.

הנתבעת טענה כי מדינת ישראל היא פורום שאינו נאות לדון בתביעה, משמדובר בתביעה נגד חברה הולנדית, שמתייחסת להזמנת חדר במלון איטלקי. שאלת הפורום הנאות לובנה בפסיקה בכל האמור לנתבעת עצמה ולנתבעות המקיימות מאפיינים דומים. הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. התובעות הינן ישראליות, ההזמנה בוצעה בישראל, באתר שמפעילה הנתבעת בשפה העברית והמחיר הוצג בשקלים חדשים. אף אם הפרסום ברשת לא כוון לצרכנים ישראלים בהכרח, לא היה בשפה העברית ואף אם לא מדובר באספקה של מוצר ישראלי או שירות ישראלי - עצם הפרסום ברשת שהביא להתקשרות צרכן ישראלי ושבוצעה בישראל, מספיקה לעניין סבירות צפייתה של הנתבעת כי תיתבע בישראל [עניין דהאן - ת"צ 27340-09-19]. קיימת חשיבות ציבורית בהגנה על הצרכן הישראלי אל מול חברה גלובאלית.

יש לדחות גם את טענת הנתבעת כי לא ניתן לברר את התביעה משום שהמלון לא נתבע אף הוא. מהות טענת התובעות היא כי המידע שהוצג באתר הנתבעת התברר כלוקה בחסר. הנתבעת היא הגורם שבידיעתו נסיבות הזנת המידע לאתר. ודאי שבידיעתה וביכולתה להראות כי לא התרשלה, וכי נקטה במכלול האמצעים העומדים לרשותה על מנת למנוע הצגת מידע לקוי באתר. הגנתה של הנתבעת התמצתה בהעלאת טענות משפטיות וכן השערות בנוגע לאירועים. הנתבעת נמנעה
מלהביא כל ראיה ולא תמכה את טענותיה בראיות כלל. משהניחו התובעות תשתית ראייתית לתמיכה לטענתן לפיה דרישת המלון להצגת בדיקת קורונה איטלקית חורגת מהדין האיטלקי, הנטל להביא ראיות לסתור מדוע לא נפל פגם בכך שהמידע הזה לא הופיע באתר מוטל על כתפי הנתבעת.

הנתבעת אינה גורם שמהותו "לפרסם" את פרטי מקום האירוח בפלטפורמה אינטרנטית, משל היה עיתון או קטלוג, אלא היא סוכנות נסיעות מקוונת, העוסקת בשיווק מקומות לינה ואירוח לצרכנים, תוך השאת רווח מהתקשרותם של הצרכנים עם מקומות הלינה. הזמנת הלינה במלונות בוצעה באתר הנתבעת, כמו גם הזנת התשלום. הנתבעת מפעילה מוקד שירות טלפוני המספק מענה אנושי שניסה לתת מענה לצרכי התובעות אף מחוץ לשירותים המוצעים ב"עולם הווירטואלי". עיתון או קטלוג הם פלטפורמה המוכרת "שטחי פרסום" למשווק, ואין להן כל אינטרס בהתקשרות עתידית בין הלקוח לספק. לא ניתן לכרות את העסקה באמצעות המודעה בעיתון ואין בעיתון דירוג שנחזה להיות מאומת, המתבסס על משתמשים קודמים במוצר. מהגדרת הנתבעת כ"סוכנות נסיעות מקוונת" נגזרות חובותיה כלפי התובעות. 

הגדרת מודל הפעולה העסקי של הנתבעת אינו נלמד רק מהגדרתה שלה את עצמה, אלא מאופן התנהלותה בפועל כלפי לקוחותיה. אולם גם לפי מודל עסקי מסוג תיווך, המתאים לאופן הפעולה של הנתבעת לטענתה, עדיין קמה חבות מצד הנתבעת לדאוג להצגת מידע מהימן ועדכני ללקוח. הנתבעת, כסוכנות נסיעות, מוחזקת כמי שכל המידע המהותי הרלוונטי הנוגע לשירותים שמכרה לתובעות היה מצוי או אמור להיות מצוי בידיעתה או בשליטתה.

הנתבעת מכרה לתובעות שירות בדמות שהייה במלון כאשר התנאים למימוש שירות זהו לא הובאו לידיעתן באופן המאפשר להן לקבל החלטה מודעת באשר לרכישתו. לו היו התובעות מודעות לתנאי השהייה במלון, לא היו מבצעות את ההזמנה. היקף עסקיה של הנתבעת יש בהם כדי להעיד על רווחיותה, והיא אינה יכולה להסתתר מאחורי נתון זה כאמתלה להפחתת אחריותה כלפי לקוחותיה. הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי של 2,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה להן. בשל הדרך שבה ניהלה הנתבעת את הגנתה היא תשלם הוצאות בסך 10,000 ש"ח לתובעת 1.