המשיב יצר ביוזמתו קשר טלפוני עם המבקשת בעניין העסקה (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט דרור ארד-אילון, 20.4.2026):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 36502-04-25], שקיבל חלקית את תביעת המשיב וחייב את המבקשת לשלם לו $5,470 בניכוי 100 ₪ וכן הוצאות משפט. המשיב הגיש תביעה קטנה נגד המבקשת לביטול עסקת טיול מאורגן שרכש ממנה, לאחר שסירבה להשיב לו את מלוא עלות הטיול. המבקשת טענה כי אין מדובר ב'עסקת מכר מרחוק' לפי חוק הגנת הצרכן, מאחר שהמשיב התקשר עמה באופן עצמאי ומקוון. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע, בין היתר, כי מדובר ב"עסקת מכר מרחוק", שכן אין בהגדרה של עסקה זו התייחסות לזהות יוזם העסקה או הגורם שפנה ראשון לצורך התקשרות בעסקה.
נפסק: יש מקום להתיר למבקשת לערער. ביהמ"ש קמא מצא שמדובר ב'עסקת מכר מרחוק', בשל כך שבהגדרה בחוק "אין כל התייחסות לזהות יוזם העסקה או זהות הגורם שפנה ראשון לצורך התקשרות בעסקה, עיקר ההוראה הינה העובדה שהעסקה נכרתה בפועל ללא נוכחות משותפת של הצדדים, כפי שאירע במקרה דנן.". עוד נתן ביהמ"ש קמא משקל לכך שמדובר ב"עסקה צרכנית מקוונת שנערכה ברשת האינטרנט בצירוף/שילוב של שיחה טלפונית להשלמת פרטים...". אולם, לשון החוק אינה תומכת בפרשנות זו. הגדרת 'עסקת מכר מרחוק' מבוססת על הגדרת 'שיווק מרחוק', שמתחילה במילים "פניה של עוסק לצרכן". בהמשך יש פירוט של דרכי הפניה ובהן גם 'מוֹדעוֹת' (כמו פרסום בביטאון המורים) ולבסוף באות המילים "במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת". היסוד הראשון של הגדרה זו, 'פניה של עוסק לצרכן' ממוקד במפורש בגורם היוזם את התקשורת שהובילה לעסקה, שלא כגישת ביהמ"ש קמא. היסוד השני מחייב שאף אם העוסק הוא הפונה, נדרש שהפניה תהיה במטרה להתקשרות ללא נוכחותו של העוסק.
ההוראה המרחיבה את זכות הביטול ב'עסקת מכר מרחוק' בכלל, ולתקופה משמעותית בת 4 חודשים ביחס לצרכן שהוא בעל מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש, לא נקבעה כמעין הטבה כלכלית לאוכלוסיות אלו, אלא כביטוי לחשש שמאפייני העסקה עלולים לפגום בהסכמה ובגמירות הדעת של הצרכן בכלל ושל צרכן מבין האוכלוסיות המיוחדות בפרט. פרשנות יסודות ההגדרה צריכה להיעשות בזיקה למטרה לגרום לצרכן להתקשר עם העוסק ללא הסכמה ממשית וללא גמירות דעת מצידו, ואף עניין זה תומך בפרשנות זהירה של הוראת החוק. שני התנאים לא מתקיימים במקרה זה. ראשית העסקה בפניית המשיב למבקשת. המשיב יצר ביוזמתו קשר טלפוני עם המבקשת בעניין העסקה, וקיים עמה משא ומתן לפני שגמר בדעתו להתקשר בעסקה [עניין אלטו איטליה - רת"ק 60485-01-25; רת"ק 30599-11-25; עניין ר.ת. דיסקברי - רת"ק 20416-05-21]. גם התנאי השני אינו מתקיים, שכן המשיב לא הגיש את הפרסום הנטען וממילא לא הוכיח שלפי תוכנו הוא נעשה "במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת", ובוודאי שלא ניתן לייחס לפרסום עלום זה מטרה לפגוע בהסכמת הצרכן או בגמירות דעתו.
בפסיקה המחוזית מצויה אף גישה אחרת, הרואה בפרסום על הטיול במרשתת משום 'פניה של עוסק לצרכן', ועל כן את פנייתו של הצרכן לעוסק אך כתגובה לפניה ראשונית זו [עניין פגסוס - רת"ק 72588-12-25; עניין קרוז תור - רת"ק 52608-09-24]. לא התקיימו תנאיו של 'שיווק מרחוק', ממילא אף העסקה לא הייתה 'עסקת מכר מרחוק', ולא קמה למשיב זכות ביטול כאזרח ותיק, אלא מכוח מדיניות הביטול שאותה אישר ולה הסכים. אין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא בדבר מועד הביטול, ועל כן המבקשת אינה זכאית לדמי ביטול של 50% אלא של 20% בלבד, מתוך התמורה הכוללת. במקום הסכום שנקבע שעל המבקשת לשלם למשיב, עליה לשלם לו סך של 3,642 $.