עצם קיומו של המידע הצרכני באתר אינטרנט אין משמעו "פנייה לצרכן" (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות [ת"ק 47466-06-20], שקיבל את תביעת המשיבה להשבת סכום המקדמה ששילמה עבור רכישת שירותי תיירות (טיול מאורגן ליפן), בניכוי סכום מינימום, בהתאם להוראות חוק הצרכן, התשמ"א-1981. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש לראות בהצגת מרכולתו של עוסק, ופרטי ההתקשרות עמו, באמצעות אתר אינטרנט, כ"פנייה של עוסק לצרכן" לפי סעיף 14 לחוק. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי ההתקשרות בין הצדדים היתה "עסקת מכר מרחוק", שביצע אזרח ותיק, בין היתר שעה שהמשיבה הגיעה למבקשת באמצעות מנגנון יצירת הקשר באתר המבקשת, ובהמשך לפרסומיה באותו אתר.
נפסק: יש לתת רשות ערעור. דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלקה הארי. לפי פרשנות ביהמ"ש לתביעות קטנות, עצם הצגת המוצרים באתר המבקשת, כמו גם מתן אפשרות ההתקשרות בעסקה ביחס לאותם מוצרים, ללא נוכחות משותפת של הצדדים, עונה על דרישת הוראות החוק באשר לקיומה של פניית העוסק לצרכן, וזאת גם אם הכניסה לאתר עצמו הייתה ביוזמת הצרכן, וגם אם הצרכן הוא זה שיזם את שיחת הטלפון. בסוגיה זו, של פרשנות הוראת הדין, נפלה שגגה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, ואין מקום לראות באירועים "עסקת מכר מרחוק" המזכה את המשיבה באפשרות ביטול ההתקשרות והשבת מלוא הסכום ששילמה.
קיימת פסיקה בה נדחו טענות צרכנים, שביטלו את נסיעתם וטענו כי הם זכאים להשבת מלוא הסכום ששילמו, וזאת עת הוכח כי הפנייה המקורית לעוסק, לרבות לאתר האינטרנט של העוסק, הייתה של הצרכן [עניין דנינו - ת"ק 18799-03-20; עניין טננבאום - ת"ק 67385-02-20]. בחלק מפסיקה זו נקבע כי אין די בקיומו של אתר ואף בהצגתם של המוצרים או השירותים הנמכרים במסגרתו, על-מנת להקנות לצרכן זכות להחזר כספים מכוח החוק. מנגד, קיימת פסיקה בה נקבע כי די בהצגת המוצרים באתר העוסק, והגם כי היה זה האזרח הוותיק שפנה לעוסק תוך שימוש בפונקציות שונות באתר, על-מנת לבסס את זכאות האזרח הוותיק לביטול ההתקשרות והשבת התמורה מכוח הוראות סעיף 14ג1(ג) לחוק [עניין מונה טורס - ע"א 49352-09-20].
יש אף לבחון את פרשנות ביהמ"ש העליון לחוק הגנת הצרכן [עניין צמח - דנ"א 5783/14], שקבע גם כי אופי העסקאות הצרכניות, המשתנה עם כניסתן של טכנולוגיות חדשות, מחייב עדכון ההגנה שהדין מעניק לצרכנים, וכן כי יש לפרש את החוק בהתאם לאתגרי התקופה של הצרכנות המקוונת. אין חולק כי המשיבה היא אזרחית ותיקה, וכי למבקשת אתר אינטרנט בו מוצגים מוצריה, לרבות פרטי התקשרות עמה. המשיבה היא זו שיזמה שיחת טלפון למבקשת, כתוצאה של עיון המשיבה במרשתת, ובחינת שירותי המבקשת באתר. נקודת האיזון אינה מצויה בקביעה לפיה די בקיומו של אתר האינטרנט בו מוצגים פרטי ההתקשרות עם העוסק ומוצריו, על מנת שייראו בהתקשרות עמו כעסקת מכר מרחוק.
זירת האינטרנט היא בגדר הקניון, מרכז הקניות החדש, במסגרתו מציג כל בעל עסק את מרכולתו בחלון הראווה הווירטואלי. לא סביר לראות בהופעה זו, ככל והיא נעשית אך ורק על דרך של הצגת המוצרים באתר האינטרנט של העוסק, ושלא עקב פרסום יזום או פנייה או הצגה של אתר העוסק ממקור אחר, כ-"פנייה" לצרכן. מדובר בפרשנות מרחיבה שלא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. עת נפסק, עובדתית, כי מדובר בחיפוש יזום של המשיבה בגוגל, בחינת מספר חלופות, ולאחריהן פנייה יזומה של המשיבה למבקשת מתוך מטרה מוצהרת לרכוש שירות שהוגדר על ידה מלכתחילה, וזה שביחס אליו בוצעה ההתקשרות בפועל - לא ניתן עוד להורות כי מתקיימים תנאי הוראות חוק הגנת הצרכן המזכים את המשיבה בביטול והשבה מלאים, רק משום שלמבקשת אתר הכולל את המידע.