התקבלה תביעת ספאם נגד מכוני הכושר גרייט שייפ (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת דנה ביאלר):

העובדות: הנתבעת מפעילה חדרי כושר. התובעים פנו בעבר לתובעת והתעניינו בשירותיה. לטענתם, בסמוך לכך החלה הנתבעת לשלוח אליהם דברי פרסומת, ללא הסכמתם, ובניגוד לסעיף30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (16 הודעות לתובע 1 ו-8 הודעות לתובע 2). 

נפסק: התובעים העידו כי מעולם לא אישרו לנתבעת להשתמש בפרטיהם לצורך שליחת דברי פרסומת. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא או הסכמה אחרת בכתב מהתובעים. לפיכך, הנתבעת הפרה את חוק התקשורת. הנתבעת הפרה גם את סעיף 30א(ד) לחוק, שעה שלא אפשרו לשלוח הודעת סירוב בדרך שבה שוגרו דברי הפרסומת, והיא אף לא ציינה את כתובתה ואת הדרכים ליצור עמה קשר. הנתבעת פעלה באופן מכוון להסתיר את זהות השולח על מנת להקשות על התובעים לפעול להסרתם מרשימותיה. יש לקבל את התביעה, אם כי לא במלואה, שעה שבשולי כל הודעה נכתב "להסרה שלח הסר למספר..." ושעה שלא הוכח כי התובעים פנו לנתבעת באמצעים אחרים בבקשה להסרתם. לא ניתן לומר כי היתה לנתבעת כוונה למנוע באופן גורף יציאה מרשימות תפוצותיה. הנתבעת תשלם לתובעים 700 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 11,200 ש"ח לתובע 1 ו-5,600 ש"ח לתובע 2, וכן הוצאות בסך 1,040 ש"ח. 

עדכון: הנתבעת הגישה לביהמ"ש המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין לעיל. את בקשת הערעור הגישה הנתבעת ששמה הרשמי ג.ש. פיטנס בע"מ ושמה הקודם הוא גרייט שייפ בע"מ, נגדה הוגשה התביעה. ביום 14.12.2025 נפסק (השופט אריה נאמן) כי הערעור מתמקד בטענת העדר היריבות, כאשר הנתבעת טענה לעניין זה במפורש, לרבות בכתב ההגנה, אך בפסה"ד אין כל התייחסות לטענה. לפיכך נפסק כי יש להחזיר את התיק לביהמ"ש לתביעות קטנות על-מנת שישלים את פסק-דינו בנקודה זו [רת"ק 33791-12-25].

עדכון: ביום 22.2.2026 ניתן פסק-דינו המשלים של ביהמ"ש לתביעות קטנות, שדחה את טענת הנתבע בעניין היעדר יריבות. נפסק כי לאור לשון ההודעות, והעובדה כי הנתבעת אינה יכולה להציג הסכמה של התובעים לקבלת דברי דואר מטעמה, אז תוצאת פסק הדין הראשון נכונה. אשר לסוגיית זהות הנתבעת, נפסק כי ששעה ששמה של "גרייט שייפ" מוזכר בכל אחת מההודעות, אין לקבל את הטענה שהנתבעת אינה הנתבעת הנכונה. ככל שיש לנתבעת הסכם עם צד ג', המטיל עליו את האחריות לתביעות מסוג זה, היה על הנתבעת להתכבד ולהגיש הודעת צד ג'. הנתבעת לא רק שלא פעלה כך, אלא נמנעה מלהגיש את ההסכם שלה עם צד ג'. התובעים הרימו הנטל להוכיח כי הנתבעת עומדת בהגדרת "מפרסם" כנדרש בחוק. נפסק כי הנתבעת תישא בהוצאות בסך 800 ש"ח לתובעים.