החלטה המאשרת תובענה כייצוגית על מסרונים שהציעו שירותים פיננסיים (החלטה, מחוזי חיפה, השופט רון סוקול, 9.7.2026):
העובדות: בקשה לאשר הגשת תובענה ייצוגית. למבקשים נשלחו מסרונים המציעים להם שירותים פיננסיים. בכל המסרונים, למעט אחד, נכללה קישורית שהפנתה לדף נחיתה באתר המשיבה 1, שם הופיעה הצעה להתקשר עמה. באחד המסרונים, שנשלח למבקש 1, הוצעו שירותים לקבלת החזרי מס, ונכללה קישורית לאתר המשיבה 4. המבקשים טענו כי המסרונים ששלחו המשיבים הם "דבר פרסומת", וכי המשלוח, ללא הסכמת המבקשים, הוא הפרה של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
נפסק: הבקשה התקבלה נגד משיבים 1-3, שכן המסרונים שנשלחו למבקשים הם דבר פרסומת לפי חוק התקשורת. המשיבים 1-3 הם "המפרסם" של דברי הפרסומת שנשלחו בניגוד לחוק התקשורת. התמלאו גם כל יתר התנאים כנדרש בשלב זה להגשת בקשת אישור. לא הוכח שמי מהמשיבים 4-8 פרסם את המסרונים או היה מעורב בדרך כלשהי בפרסום. הבקשה נגדם נדחתה. המשיבים 3-1 לא שלחו את ההודעות, המציעות לברר עבור הנמענים את זכותם לקבל החזר מס, לשם שמיים, אלא על מנת שהבדיקות שיערכו יובילו לתוצאה חיובית ויגררו אחריהן גם התקשרות עמם בשירות, תמורת תשלום. זה היה עסקם וזו הייתה פרנסתם. כך הדבר גם ביחס להודעות שהציעו שירותים נוספים, כמו רכישת מוצרים באינטרנט, הצטרפות למועדוני לקוחות וכיו"ב. הגדרת "דבר פרסומת" מסבה עצמה גם על מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם שלא באמצעות מסר מפורש וישיר, אלא בדרכים עקיפות, כפי שעושות ההודעות מושא בקשת האישור.
דין טענת ההסכמה להידחות. המשיבים לא הוכיחו כי המבקשים או מי מהם הסכימו לקבל הודעות, ואף לא צירפו כל הוכחה. אמנם הנטל הבסיסי להוכיח את רכיבי העוולה מוטל על המבקשים, אך הצהרת הנמען כי למיטב ידיעתו לא נתן הסכמה למשלוח דברי הפרסומת (כפי שהעידו המבקשים), מעבירה את נטל הראיה אל כתפי המפרסם. אם לא הציג המפרסם ראיה להסכמה ראשונית, ובהתקיים יתר התנאים בחוק התקשורת, ככלל תתקבל תביעת הנמען. המסרונים נועדו לקדם את עסקיה של המשיבה 1, שיווקו את השירותים שהעניקה ללקוחות ונועדו להביא את הנמענים ללחוץ על הקישוריות, להגיע לאתר החברה ולהיחשף לפרסומיה של החברה ולשירותים שנתנה. המסרונים לא כללו כל אפשרות להודיע על סירוב ועל הסרת שמו של הנמען מרשימת הדיוור וגם בכך יש משום הפרת הוראות חוק התקשורת.
אין שמץ ראיה על כך שגורם כלשהו השתמש במערכות הדיוור של המשיבה 1 לשם קידום ופרסום של שירותי צד שלישי. יש להטיל אחריות אישית על המשיבים 2-3, ששימשו כבעלי מניות ודירקטורים במשיבה 1. כשעוסקים בחברות מעטים, דוגמת המשיבה 1, בהן בעל השליטה או נושא המשרה העיקרי הוא גם הגורם הדומיננטי בכל פעילות החברה והוא הנהנה העיקרי מפעילות החברה, הימנעות מהטלת אחריות פלילית ואזרחית עלולה לאפשר התחמקות מאחריות אישית והסתתרות מאחורי פרגוד ההתאגדות, ובכך לסכל את תכלית החוק. במקרה הנוכחי עולה לכאורה כי המשיבים 2-3 היו מעורבים אישית בכל פעולותיה של החברה במשלוח המסרונים ולכן ניתן לייחס להם אחריות אישית לכל פעולות משלוח המסרונים לצורך השלב הנוכחי של ההליך. לא הוכח כי מי מקבוצת ארבל שלח את ההודעות המפרות, או היה מעורב בדרך כלשהי במשלוחן. מאחר שאין ראיה למעורבות קבוצת ארבל במשלוח המסרונים, מתחייבת המסקנה כי קבוצת ארבל אינה בגדר "מפרסם", ועל כן לא עומדת כל עילה כנגד מי מחברי הקבוצה. יש לאשר את התביעה כייצוגית נגד המשיבים 1-3 בלבד, שיישאו בהוצאות המבקשים בסך 20,000 ש"ח. המבקשים ישלמו למשיבים 4-8 הוצאות בסך 20,000 ₪.