ע"פ 4629/19 פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

חומרתן הרבה של עבירות מין במרחב הווירטואלי אינה פוחתת בשל היעדרו של מפגש פיזי (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, ברון ומינץ):

העובדות: ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה [תפ"ח 378-12-17], שהרשיע את המערער בשורת עבירות מין וסחיטה באיומים, וגזר עליו 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננות. כתב האישום כלל 18 אישומים שעיקרם בעבירות מין שביצע המערער כלפי ילדות צעירות, לאחר שיצר קשר עם הקטינות בהודעות וצ'אטים ב-WhatsApp ו-Instagram, כשהוא מתחזה לנער מתבגר. המערער ניהל עם הקטינות שיחות מיניות, ובין היתר ביצע בהן מעשים מגונים וגרם להן לבצע בעצמן מעשים מגונים, תוך ניצול גילן הצעיר ולצורך סיפוקו המיני. המערער הורשע גם בהחזקת תכנים פדופיליים.

נפסק: דין הערעור להידחות. כלל הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות שבהן העונש חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים, או כאשר נפלה טעות בולטת בגזה"ד. עניינו של המערער אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. 

מדובר בעבירות מין חמורות שבוצעו במשך חודשים במספר רב של קטינות. העבירות בוצעו באמצעות ישומונים שונים המשמשים כרשתות חברתיות במרחב הווירטואלי. ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי על-אף שהעבירות שאינן כוללות מרכיב של מגע פיזי בין הנאשם לקרבן, חומרתן רבה והן ראויות לעונשים חמורים [עניין פלוני - ע"פ 1195/19; עניין פלוני - ע"פ 3792/18; עניין פינטו - ע"פ 8720/15].

חומרתן הרבה של עבירות המין במרחב הווירטואלי נובעת ממאפייניהן הייחודיים והמסוכנים, ביניהם הקלות בה ניתן לבצען בתדירות גבוהה בנפגעות שונות ופוטנציאל הפגיעה הנרחב שלהן. בניגוד לעבריין מין הפועל במרחב הפיזי, עבריין מין הפועל במרחב הווירטואלי בביתו אינו חשוף לכל עין בוחנת. הוא מסתתר בין קירות ביתו ומאחורי זהויות בדויות בלא הפרעה. מרחבי הרשת פרושים לפניו וכוללים אפשרויות מגוונות לפגיעה מינית.

פגיעה זו יכולה להתבצע בדרכים שונות הכוללות יצירת קשר דרך ממשקים מקוונים ועלולה להביא גם לפגיעות מיניות במרחב הפיזי. נדמה כי המרחק הפיזי בין העבריין לקרבן גורר עמו גם מרחק נפשי ורגשי ביניהם ומעוות את תפיסתו האנושית של העבריין בצורה המחמירה את התנהגותו העבריינית. 

גזרי הדין שנגזרו בעבר על עברייני מין במרחב הווירטואלי הושפעו לעתים לקולא גם מטעמים של "הדרגתיות" אשר לנוכח התפשטות התופעה אינם מתאימים עוד. אין לקבל את הטענה לפיה חומרת הענישה בגזה"ד חורגת מרף הענישה המקובל בעבירות אלה, באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.