(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים הנדל, מינץ ושטיין): עבירות מין במרחב האינטרנטי, ובפרט עבירות של סחיטת מין מקטינים, הפכו זה מכבר לתופעה גלובלית ונפוצה שאותה יש להוקיע מכל וכל.

העובדות: ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [תפ"ח 4627-03-16], שגזר על המערער 4.5 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר מותנה וכן פיצוי למתלוננת בסך 75,000 ש"ח, לאחר שהרשיע אותו (לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון) בשורת עבירות מין, סחיטה ואיומים בקטינה, באמצעות רשת האינטרנט.

נפסק: דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו מסוג המקרים שיש בהם חריגה משמעותית מהעונש הראוי ושמצדיקים בשל כך התערבות בגזר-הדין של הערכאה הראשונה. מדובר בעבירות מין חמורות שבוצעו באמצעות האינטרנט, במשך למעלה משנה, בילדה בת 13. עבירות מין המבוצעות דרך האינטרנט ראויות לעונשים מחמירים חרף העובדה כי מדובר במרחב ווירטואלי ולמרות העדרו של מגע פיזי בין התוקף לקורבן [עניין פלוני - ע"פ 707/14; עניין כהן - ע"פ 6703/13]. לעבירות אלה יש חומרה יתרה נוכח הקלות שבה ניתן לבצען כשהתוקף פועל מביתו-מבצרו, כשהוא מתחבא במרחבו המוכר, הבטוח והבלתי נראה וביכולתו לפגוע בקורבנות רבים כאשר הסיכוי שייתפס וייתן את הדין על מעשיו הוא נמוך.

מן הצד השני ניצב הקורבן הנסחט והמנוצל מינית: המתלוננת. מאפיינים אלה מוסיפים לחומרת העבירה ולצורך החברתי בהרתעת היחיד ובהרתעת רבים מן המעשים נשוא הליך זה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר העבירה מבוצעת כלפי קטינים וקטינות. עבירות מין במרחב האינטרנטי, ובפרט עבירות של סחיטת מין מקטינים, הפכו זה מכבר לתופעה גלובלית ונפוצה שאותה יש להוקיע מכל וכל. המערער אכן ראוי להתחשבות מיוחדת לקולא בשל גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי ופוטנציאל שיקום גבוה. בית המשפט קמא הקל במידה הראויה בעונשו של המערער בשל התחשבות זו וכאן יש לעצור. הקלה נוספת בעונש המאסר שהושת על הנאשם תפגע בהרתעה הכללית. אף עקרון ההלימה מעמיד מחסום בפני הקלה בעונש.