ע"פ 8720/15 מדינת ישראל נ' פינטו

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ג'ובראן, הנדל ומזוז): ערעורים על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת [תפ"ח 1021-14], במסגרתו הושת על המשיב עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננות. הנאשם הורשע בעבירות של ביצוע מעשה מגונה, אינוס, סחיטה באיומים, פגיעה בפרטיות, התחזות כאדם אחר ועבירות נוספות. בין האישומים ניתן לציין מקרים בהם יצר הנאשם קשר עם המתלוננות בפייסבוק, הציג עצמו בפרטים בדויים, איים על המתלוננות על-מנת שישלחו לו תמונות מיניות ולאחר מכן איים להפיץ את התמונות כדי להשיג תמונות עירום נוספות. במקרים אחרים פרסם המשיב תמונות שנשלחו לו בצירוף כיתוב פוגעני. המשיב טען כי ביהמ"ש המחוזי החמיר בעונשו ואילו המדינה סבורה כי גזר-הדין מקל עם המשיב. נפסק - דין הערעור להתקבל. אמנם, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אולם מקרה זה נמנה על המקרים החריגים שבהם מתחייבת החמרה ניכרת בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב. מעשי המשיב חמורים ביותר, נוכח פגיעתם הקשה והממושכת בכבודן, חירותן ופרטיותן של חמש מתלוננות שונות. אמנם, העבירות בוצעו דרך האינטרנט וללא הפעלת כוח פיזי בין המשיב והמתלוננות. אולם, נפסק לא אחת כי עבירות מין המבוצעות דרך האינטרנט לא ייענו בענישה מקלה, חרף העובדה כי מעשיו של התוקף מתצעים כביכול במרחב הוירטואלי בלבד. גזירת דינם של אלה הפועלים בחסות הרשת צריכה להלום את קלות ביצוע העבירה, פוטנציאל ההישנות שלה ופוטנציאל הפגיעה בה, המושפעים מהנגישות הרבה לרשת, האנונימיות שהיא מספקת, קלות ההפצה בה ואף היכולת לפגוע בנפגעי העבירות שעה שהם מצויים בביתם. אף שאיומיו של המערער נעשו דרך הרשת, השפעתם על המתלוננות הייתה ממשית ביותר. האינטרנט הוא שאיפשר למשיב לפעול כפי שפעל וצדק ביהמ"ש המחוזי עת קבע כי אף אם יש מקום להקלה בחומרת המעשה לאור אותו 'ריחוק טכנולוגי', הרי שזה 'מתקזז' לאור היתרונות היחסיים שהקלו על הנאשם בביצוע העבירות. הנאשם ניצל את הרשת לשם פגיעה במתלוננות, תוך שהוא משתמש בדפי פייסבוק ובפרופילים בדויים כדי להגביר את עוצמת הפגיעה. לעונש המאסר בפועל יתווספו 18 חודשים, כך שסה"כ ירצה המשיב עונש של 5 שנות מאסר בפועל.