שירות משלוח המסרונים יחשוף את פרטי הלקוח ששיגר את הודעות הספאם (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: התובעת עוסקת בשיווק וניהול נדל"ן. הנתבעת מספקת שירותים טכנולוגיים לשליחת וקבלת מסרונים מטעם לקוחותיה. התובעת עתרה למתן צו עשה, שיורה לנתבעת לגלות את המידע שברשותה, על-מנת לזהות גורם ששיגר בשם התובעת מסרונים שיווקיים לנמענים שונים, באמצעות מערכות הנתבעת. התובעת טענה כי אותו גורם התחזה אליה. הנתבעת טענה כי על לקוחותיה נמנים לקוחות הרוכשים שירותי חבילות מסרונים כדי לספק אותם ללקוחותיהם (ריסלר), שלעיתים בתורם מוכרים את השירות ללקוחות אחרים. הנתבעת טענה כי יש לה קשר רק עם הלקוח שלה, וכי היא אינה יודעת את פרטי הלקוחות של לקוחותיה. בתגובה לפניית התובעת אליה השיבה הנתבעת כי היא אינה מוסרת את פרטי לקוחותיה, אלא בכפוף לצו שיפוטי.

נפסק: אין מחלוקת כי צד שלישי כלשהו (לקוח הנתבעת או לקוחו) השתמש במערכות הנתבעת לצורך שיגור דברי פרסומת, לכאורה בשם התובעת, אך לטענתה שלא על דעתה. בנסיבות העניין יש מקום לתת צו המורה לנתבעת לחשוף את הפרטים הידועים לה, שבאמצעותם יתן יהיה לזהות את הגורם ששיגר את המסרונים. בעניין מור [רע"א 4447/07] פסק ביהמ"ש העליון בדעת רוב כי לא קיימת בחקיקה מסגרת דיונית בה ניתן לחייב בעל דין לחשוף את זהותו של אדם אחר, כדי שניתן יהיה להגיש תביעה נגדו בגין עוולה שביצע לכאורה, ואף אין מקום לייצר מסגרת כזו ב"חקיקה שיפוטית" [עניין ברוקרטוב - ע"א 1622/09]. הסוגיה העקרונית טרם הוסדרה על-ידי המחוקק [עניין דואק - ת"א 15758-06-22].

במקרים המתאימים מצאו בתי המשפט להעניק סעד של מתן צו שיורה לנתבע לחשוף את פרטי זהותו של פלוני שעיוול לכאורה כלפי התובע [עניין ווינד - ע"א 8720-06-22; עניין טלזר - ת"א 48690-01-23; עניין פייסבוק - ת"א 11181-03-21; עניין אלצאנע - ת"א 16009-03-23]. בעניין מור ביקש המבקש לחשוף את פרטיו של גולש אנונימי שפרסם עליו לשון הרע במרשתת. במסגרת האיזון הראוי בין האינטרסים העומדים על הכף בעניין חשיפת זהותו של לקוח הנתבעת, אין הצדקה מבחינת האינטרס הציבורי להגנה על אנונימיות הלקוח, שהשתמש במערכותיה לצורך מסחרי גרידא, ונראה אף כי הימנעות ממתן הצו עלולה לפגוע באופן בלתי מוצדק בזכויותיה של התובעת ובזכות הגישה שלה לערכאות, מקום בו הסתרת זהות הלקוח עלולה לאפשר לו להתחמק מאחריות לעוולה שביצע לכאורה.

לא קיימת ללקוח הנתבעת ציפייה לגיטימית כי פרטיו לא יימסרו. הובהר במפורש כי במקרים המתאימים, לרבות בהתאם לצו שיפוטי או למניעת הונאות, תהיה הנתבעת רשאית למסור את פרטי הלקוח לצדדים שלישיים. בנסיבות אלו, גם בראי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, על הנתבעת למסור את הפרטים הנדרשים מקום בו מצא בית המשפט כי באיזון בין האינטרסים שעל הכף יש לחייבה לעשות כן. הלקוח, שניתנה לו הזדמנות לפרט את נימוקי התנגדותו למסירת הפרטים (באמצעות הנתבעת), כלל לא טען לזכות לפרטיות או לאנונימיות מכוח הסכם ההתקשרות או מטעמים אחרים. הלקוח הסתפק בטיעון לקוני כי אינו קשור כלל לחשבון באמצעותו נשלחו המסרונים, המצוי, לטענתו, בבעלותו של אדם אחר. זכות הגישה לערכאות תצא חסרה אם לא יוענק הסעד המבוקש. קיים אינטרס ציבורי מובהק, כי מעוול לא יוכל להתכסות באלמוניותו, וכי בית המשפט יעניק סעד לניזוק שיאפשר לו לזהות את המזיק ולתבוע את נזקיו ממנו.