ע"ע 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' שטטר ואח'

(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים איטח, אופק גנדלר וסופר): פרסום מדיניות המעסיק בעניין פרקטיקות הפוגעות בפרטיות העובדים, או הימנעות מכך, כלשעצמה, אין בה כדי להכריע את הכף בשאלת מתן צו גילוי או הימנעות מכך.

העובדות: ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת [סע"ש 24067-09-16], שדחה את בקשת המערערת (המעסיקה) לקבלת דוחות איכון (לתקופה של חודשיים) עבור מכשיר טלפון נייד שהחזיק המשיב (העובד), ואשר ניתן לו לצרכי עבודתו על-ידי המערערת. 

המשיב תבע את המערערת בעילות שונות מתחום משפט העבודה. המערערת טענה, בין היתר, כי המשיב ניצל את שעות העבודה ואת הרכב שקיבל לצורך עבודה נוספת, במהלך השעות בהן היה אמור לעבוד אצלה. המערערת טענה כי דוחות האיכון יוכלו לשפוך אור על מקום הימצאו האמיתי של המשיב בזמן העבודה. המשיב התנגד לבקשה וטען לפגיעה בפרטיותו וכי לא היה מודע לכך שניתן לעקוב אחריו וכי לא ניתנה הסכמתו לכך.

ביה"ד האזורי דחה את הבקשה, תוך שציין, בין היתר, כי מדובר במידע שגילויו יפגע בפרטיות המשיב באופן שאינו מידתי ומעבר לנדרש, על-אף הרלבנטיות שלו לתביעה. נקבע, בין היתר, כי המערערת לא הוכיחה שקבעה מדיניות ברורה ביחס לשימוש בטלפון הנייד שסופק למשיב וכי לא יידעה את המשיב בדבר האפשרות שמיקומו ינוטר באמצעות הטלפון.

נפסק: תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים", כאמצעי להגברת יעילות הדיון וקידום חקר האמת בגדרו. יחד עם זאת, גם גילוי נרחב אינו בלתי מוגבל והוא מותנה בהיות המידע רלבנטי, לפי המבחנים שנקבעו לכך. במקרה דנן, אל מול ערך הגילוי ניצבת הזכות לפרטיות, שזכתה להגנה חוקתית, בנוסף להגנה המוקנית מכוח חוק הגנת הפרטיות. 

העידן הטכנולוגי מציב אתגרים מיוחדים להגנה על הזכות לפרטיות [בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח נ' משטרת ישראל]. האתגרים שמציבות האפשרויות הטכנולוגיות חוצים ענפי משפט ובמידה רבה ביטויים אף גבר בתחום יחסי העבודה, זאת נוכח הטשטוש הגובר של קו הגבול בין חיי העבודה לחיים הפרטיים - מזה, וריבוי אמצעי התקשורת (מחשבים וטלפונים ניידים) הגורמים לכך שהמעסיק יכול לפקח על העובדים ולנטרם גם כשאינם נמצאים בחצרי המעסיק. 

האתגרים הללו מועצמים בקשר לעובדים שעיקר לעובדים שעיקר עבודתם מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק והיא מאופיינת בניידות גבוהה בין אתר לאתר. מעסיקים מציידים עובדים מסוג זה באמצעים טכנולוגיים שונים שבאמצעותם יש בידם לפקח על מסגרת שעות העבודה. נקודת המוצא היא כי הזכות לפרטיות, ככל זכות אדם, היא יחסית.

ביה"ד האזורי קבע כי לפי הלכת איסקוב [ע"ע 90/08] ובהמשך עניין עיריית קלנסווה [עס"ק 7541-04-14], כי כדי לפגוע בפרטיותו של עובד על המעסיק לקבוע מדיניות ברורה, שתקבע את קוד ההתנהגות בנוגע למעקב אחר עובדים באמצעות הטלפון הנייד וכי המערערת לא עשתה כן וגם לא יידעה את העובד כי קיימת אפשרות שבמועד כזה או אחר תנטר את מקומו באמצעות הטלפון.

ביה"ד הארצי סבור כי הלכות איסקוב וקלנסווה רלבנטיות כאשר מבקש המעסיק מראש להנהיג פרקטיקה הכרוכה בפגיעה בפרטיות (קלנסווה) או גישה ישירה למחשב העובד על-מנת לקבל ממנו מידע מלא, לרבות כזה הכרוך בפגיעה בפרטיות בצורה בלתי אמצעית (איסקוב). המכנה המשותף לשני אלה הוא שהפגיעה בפרטיות מובנית בהסדר, ולכן נדרש המעסיק ליתן ביטוי למדיניותו, על-מנת שהעובדים יוכלו לכלכל את צעדיהם.

הלכות אלה לא נקבעו בהקשר לגילוי מסמכים. בהקשר זה יש לשקול באופן פרטני את אינטרס הגילוי במונחי הוגנות, יעילות וקידום חקר האמת, מול אינטרס הפרטיות, וגם ובעיקר את היכולת לתור בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה אחר מנגנון מזעור הפגיעה בפרטיות. פרסום מדיניות או הימנעות מכך, כלשעצמם, אין בהם כדי להכריע את הכף בשאלת מתן צו גילוי או הימנעות מכך. במקרה זה, משקיימת דרך חלופית למזעור הפגיעה בפרטיות במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, אין מקום להידרש לשאלת מידת הרלבנטיות של פרסום או אי-פרסום מדיניות להיענות או דחייה של הבקשה לצו הגילוי.

במקרה זה מבחן הרלבנטיות במובנו הצר מתקיים ביחס לחלק מעילות התביעה (עילת הפיטורים ועילת השעות הנוספות). המערערת צמצמה את בקשתה לחודשיים האחרונים לעבודת המשיב, לימים א' עד ה', בין השעות 06:00 ל-20:00 וכן ליום שישי בין השעות 06:00 ל-14:00 (בבקשה המקורית הצו שנתבקש כלל את כל שעות היממה בחודשיים אלה). צו הכולל את כל שעות היממה חורג מהאיזון הנדרש ואינו מידתי.

הגבלת מספר החודשים משכללת את מידתיות הצו. בנוסף, המידע נושא צו הגילוי מתייחס לבעל דין בהליך, הוא התובע, ולא לצד שלישי. בבחינת הזיקה לבעל הדין יש לקחת בחשבון כי המידע מתייחס למכשיר נייד שניתן לעובד על-ידי מעסיקו לצורך עבודתו, ולא מכשיר טלפון פרטי השייך לעובד, העושה בו שימוש לצורך עבודתו. נתוני האיכון שמוסרת חברת הסלולר עלולים לכלול גם מידע עודף. נקודת האיזון הראויה היא להעביר את נתוני האיכון לעובד תחילה, שיהיה רשאי להשחיר את המידע העודף. להשלכה זו צפויה להיות משמעות ראייתית, שכן משמעותה היא הודאה בכך שבאותה עת לא היה המשיב במקום הקשור לעבודתו. הערעור מתקבל. העניין מוחזר לביה"ד האזורי על-מנת שיוציא צו המופנה לחברת הסלולר.