(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופטת סימי פלג קימלוב): הפרטים שמסר התובע למוסך לפני 8 שנים, אינם מהווים הסכמה למשלוח דברי פרסומת למוסך שרכש את פעילות המוסך הקודם.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו מסרון פרסומת, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי לא מדובר ב"דבר פרסומת", אלא בתזכורת לגבי שובר הטבות לו זכאי התובע. הנתבעת טענה בנוסף כי פרטי התובע הגיעו לידיה עת קלטה את פעילות "מוסך מירון".

נפסק: ככלל, גם עידוד עקיף של שימור לקוח, הגברת החשיפה למותג, או פתיחת נתיב עמוק יותר עם מספק השירות, עשוי להיחשב כדבר פרסומת [עניין לוי - ת"ק 54963-01-16; עניין גבירצמן - ת"ק 21053-05-14; עניין איכנברונר - ת"ק 14311-01-10; עניין לוין - ת"ק 21384-10-14]. חברה השולחת ללקוחותיה שובר להטבה בגין רכישת שירותים תיחשב כדבר פרסומת. 

מטרת סעיף 30א(י)(3) לחוק היא לעקור תופעה של שיגור מסרונים ללא הסכמת הנמענים. התובע לא נתן את הסכמתו שעה שמסר את פרטיו במוסך מירון ולפיכך הוכיח את תביעתו. הפרטים שמסר 8 שנים קודם לכן נמסרו לצורך מסוים ועל-מנת שרכבו יטופל. התובע מעולם לא מסר את הסכמתו לנתבעת. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 100 ש"ח.