(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופט שלמה בנג'ו): תום ליבו של התובע נוגע לשאלת גובה הפיצוי ולא לפיצוי עצמו.

העובדות: התובע טען כי הנתבעים שלחו לו 7 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התביעה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וכי מאחורי עומדת חברת "ספאם אוף".

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע אישר בהגינותו כי נעזר בחברת "ספאם אוף" לניסוח התביעה וכי האחרונה השתתפה בתשלום האגרה. יחד עם זאת, מי שחתום על התביעה, יזם אותה והגיש אותה, ומי שהוא "קורבן" לפרסומים בניגוד לחוק, הוא התובע. לכן, אין מקום לדחות את התביעה בשל טענה זו.

אשר לקיומו של קשר בין המסרונים שקיבל התובע לבין הנתבעת, אין מחלוקת כי המסרונים זהים בתוכנם למסרונים נשוא ת"ק 20936-08-15, שם נידונה תביעה דונה כנגד הנתבעים. עלה בידי התובע להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי, כי מדובר במסרונים שהנתבעת שיגרה אליו. מדובר בחברה העוסקת בייעוץ פיננסי בתחום המשכנתאות והמסרונים "מדברים" על הטבות מסוג זה [ת"צ 47966-07-15].

העובדה כי בתביעה שנדונה בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א מדובר היה באותם מסרונים, בעלי אותם תכנים, שיוחסו לנתבעת, ואשר בסופו של דבר הנתבעת קיבלה אחריות עליהם, מדברת בעד עצמה. הואיל ומדובר במסרונים הנושאים אופי פרסומי, מבלי שהתובע נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דברי הפרסומת, מדובר בפרסום אסור לפי החוק.

אשר לטענה כי התובע יכול היה להסיר עצמו מרשימת התפוצה ולמנוע את הגעת הפרסומים, הרי שיש בטענה ממש, אך היא נוגעת לשאלת גובה הפיצוי ולא לשאלת הפיצוי. מדובר במסרונים משנת 2015. מאז, במשך כשנתיים, לא פנה התובע לביהמ"ש. כאשר גילה כי הוא יכול לגבות כסף על הפרסומים, הגיש את התביעה. עניין זה משליך על תום ליבו של התובע. על-אף שמדובר בשבעה מסרונים פרסומיים אסורים, ישנו אשם תורם מצד התובע ו/או חוסר תום לב באי-הקטנת הנזק ו/או שיהוי, הנוגסים בגובה הפיצוי. הנתבעת תפצה את התובע ב-200 ש"ח עבור כל מסרון (סה"כ 1,400 ש"ח).