בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ביום 31.12.2025 ערעור שהגיש ד"ר סטפן ל. ת'אלר על החלטת רשם הפטנטים, וקבע כי לפי הדין הישראלי לא ניתן להכיר במכונה מבוססת בינה מלאכותית כממציא של אמצאה לצורך רישום פטנט. בכך נוקט המשפט הישראלי עמדה עקבית לזו של מדינות אחרות, ובהן ארצות-הברית ובריטניה (אך למעט דרום אפריקה) שגם הן נדרשו לערעוריו של ת'אלר.
הערעור עסק בשתי בקשות פטנט שהוגשו בישראל בשנת 2019, שבהן צוין כי האמצאות נוצרו באופן אוטונומי על ידי מערכת AI בשם DABUS, בעוד שהמבקש נרשם כמבקש הפטנט. בפסק הדין נקבע כי אף שהחוק אינו מחייב לציין את שם הממציא בבקשה, משנרשמה המכונה כממציאה התעוררה שאלה משפטית ישירה באשר למעמדה. בית המשפט עמד על כך שהמונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק הפטנטים, אך בהקשר הוראות החוק, לרבות סעיפים העוסקים ב"שאיריו" של ממציא ובפעולות משפטיות המיוחסות לממציא, הפרשנות המקובלת היא שמדובר בבן אנוש.
בנוסף נקבע כי דרישת סעיף 11(ב) לחוק הפטנטים, המחייבת מבקש שאינו הממציא למסור כיצד היה ל"בעל אמצאה", אינה מתיישבת עם טענה להעברה ממכונה שאינה בעלת כשרות משפטית. בית המשפט ציין כי סוגיות מדיניות הנוגעות להסדרת אמצאות שנוצרו ללא מעורבות אנושית ראויות להכרעת המחוקק, בין השאר נוכח היבטים של הרמוניזציה בין-לאומית בדיני הקניין הרוחני [עש"א 33353-05-23 ת'אלר נ' רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר].