(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם אדי לכנר): התובע טען כי קיבל כ-40 דברי פרסום בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת וכי הפרסום לא הופסק על-אף בקשותיו. לטענתו, מעולם לא מסר את כתובתו לנתבעים, או לעמותה לשגשוג וביטחון (ממנה קיבלו הנתבעים את כתובתו). הנתבעים טענו כי התובע מנסה להקים מיזם כלכלי על-בסיס החוק ובמידה והיה לוחץ על כפתור ההסרה, היו מפסיקים את משלוח ההודעות. נפסק - דין התביעה להידחות. ביהמ"ש לא שוכנע כי החוק הופר, מאחר והנתבעים קיבלו את פרטי התובע מהעמותה, שהתובע בעצמו מסר לה את כתובת הדוא"ל. בהודעות הייתה אפשרות הסרה בלחיצה על כפתור בלבד, עליו בחר התובע שלא ללחוץ. הימנעות התובע מלחיצה על כפתור ההסרה, ללא הסבר מניח את הדעת, גרמה לכך שהמשיך לקבל פרסומות לתיבה. לא ברור מדוע בחר התובע לפנות למפרסם בדרך אחרת, מבלי שווידא כי המפרסם היה מודע לבקשתו להפסקת הפרסום. ברגע שנודע לנתבעים על רצון התובע בהפסקת המשלוח, לא נשלחו הודעות נוספות.