כשהודיעו לשופרסל שמספר המשויך במערכת ללקוח מסוים אינו שייך לו, היה עליה לבדוק את מקור התקלה ולנקוט אמצעים סבירים לתיקונה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה ניר, 8.8.2026):
העובדות: התובעת טענה כי במשך שנים קיבלה מסרונים אוטומטיים מטעם הנתבעת שיועדו ללקוח אחר. התובעת ציינה כי פנתה לנתבעת מספר פעמים בבקשה לתקן את התקלה ולהפסיק את משלוח ההודעות, אך ללא הצלחה. התובעת טענה כי התנהלות הנתבעת גרמה לה להטרדה חוזרת, לפגיעה בפרטיות ולבזבוז זמן. הנתבעת טענה כי לא היתה מודעת לטעות במספר הטלפון, שנעשתה על ידי לקוח אחר שהזין את המספר השגוי. הנתבעת טענה כי אין לה אחריות ישירה לטעות וכן כי ההודעות שנשלחו אינן דבר פרסומת אלא הודעות שירות.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. ההודעות מושא התביעה אינן הודעות "ספאם", במובן של "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שכן אין מדובר במסרים שמטרתם לעודד רכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת. ככלל, הודעות תפעוליות, שירותיות, או תזכורות, שמטרתן העיקרית היא מתן שירות או מידע ללקוח ולא שיווק מסחרי, אינן באות בגדר "דבר פרסומת" [עניין פרליס - ת"ק 68785-01-23]. במקרה זה אין מדובר בהודעות ששיגרה הנתבעת במסגרת שירותי "שופרסל אונליין" כדי לעודד רכישת מוצר או שירות, אלא מדובר בהודעות תפעוליות ואינפורמטיביות, כגון עדכונים על סטטוס הזמנות ובחירת מוצרים חלופיים, המיועדות ללקוחות הרשומים במערכת. עם זאת, מסקנה זו אינה מייתרת את בחינת טענות התובעת במישור של עוולת הרשלנות, פגיעה בפרטיות ונזק שאינו ממוני.
מקרה זה מדגים רשלנות בולטת של הנתבעת, ששלחה לתובעת הודעות תפעוליות בעקביות, משך שנים, אף כי אינה נכללת כלל על לקוחותיה. הנתבעת היא גוף קמעונאי גדול המנהל מאגרי מידע, וחלה עליה חובת זהירות בניהול נתוני הלקוחות. משהובא לידיעת הנתבעת כי המספר המשויך במערכת ללקוח מסוים אינו שייך לו, היה עליה לבדוק את מקור התקלה ולנקוט אמצעים סבירים לתיקונה בתוך פרק זמן סביר. אין לצפות מגוף המנהל מערכת למשלוח הודעות אוטומטיות להותיר תקלה מסוג זה בעינה לאחר שהובא לידיעתו כי ההודעות נשלחות למספרו של נמען שגוי. טענות התובעת נוגעות גם בליבת ההגנה על פרטיותה, כולל הזכות של התובעת "להיעזב לנפשה", שנפגעה נוכח משלוח ההודעות על ידי התובעת. הודעות הנוגעות להזמנותיו של צד שלישי, נשלחו למספר הטלפון של התובעת. משלוח ההודעות השגויות לאורך זמן, ובפרט לאחר שהתובעת התריעה כי ההודעות אינן מיועדות לה, פגע בתחושת הפרטיות של התובעת והסבו לה טרחה ועוגמת נפש.
התובעת פנתה לנתבעת כבר בשנת 2022 באמצעות עמוד הפייסבוק, ופנתה שוב באוקטובר 2024. בין הפנייה הראשונה המתועדת של התובעת לבין הזנת קוד ההסרה חלפה תקופה ממושכת. העובדה שהנתבעת ביקשה לברר את זהות התובעת אינה פוטרת אותה מהחובה להשלים את הבירור ולנקוט פעולה יעילה בתוך פרק זמן סביר. הטיפול בפניות התובעת היה מאוחר ולא מספק. הנתבעת תפצה את התובעת ב-4,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.