הסתלקות מוסכמת מבקשה לאשר ייצוגית נגד סימילרווב (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה, 2.9.2026):
העובדות: בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בבקשת האישור המבקש טען כי המשיבה מפרה את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בכך שהיא לא מאפשרת לבטל את המנוי לשירותיה כדין ואינה מחזירה את דמי המינוי החלקיים: בכך שהיא מאריכה באופן אוטומטי את תקופת ההתקשרות עמה, ובכך שהיא לא מציגה את המחיר הכולל של שירותיה. המבקש טען בנוסף כי המשיבה מפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ושולחת הודעות פרסומת בניגוד לדין, ללא קבלת הסכמה, וללא ציון שמדובר בפרסומת. כן נטען כי המשיבה מפרה את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, בכך שהיא אוספת מידע אישי על משתמשים, ומשתמשת בו בניגוד לדין.
בתשובתה לבקשת האישור המשיבה דחתה את הטענות, וטענה, בין היתר, כי חוק הגנת הצרכן אינו חל, הואיל ושירותי המשיבה הם שירותים עסקיים מובהקים המיועדים לעסקים ולא לצרכנים פרטיים; כי לא הפרה את חוק הגנת הצרכן, שכן ההתקשרות היא במינוי מתמשך ולא בעסקה לתקופה קצובה, לא קמה למבקש זכות לביטול ולקבלת החזר כספי, הוראות החוק לעניין הצגת מחיר אינן חלות על עסקאות אינטרנטיות, ותנאי העסקה הוצגו באופן ברור ומלא טרם הרכישה; כי לא פגעה בפרטיות של איש, שכן היא מקבלת הסכמה מדעת למדיניות הפרטיות שלה בטרם ההרשמה לשירות; כי אין כל הפרה של חוק התקשורת, שכן הדיוורים שנשלחו על ידי המשיבה חוסים תחת החריג בסעיף 30א(ג) לחוק, והמשיבה החלה לכלול את המילה "פרסומת" בדיוורים.
בדיון קדם המשפט נתבקש המבקש להודיע אם הוא עומד על המשך ניהול ההליך. נקבע בהחלטה כי ככל שהמבקש אינו עומד על ניהול ההליך, תוגש בקשת הסתלקות וכי מבלי להודות בדבר, המשיבה תשפה את המבקש ותישא בחלק השני של האגרה. המבקש הודיע כי לאחר ששקל את הדברים החליט להגיש בקשת הסתלקות.
נפסק: יש לקבל את בקשת ההסתלקות. לפי המסתמן מרבית לקוחות המשיבה הם גורמים עסקיים מחו"ל והקבוצה, ככל שיש קבוצה ישראלית, שגם ביחס אליה נטען כי אינה עונה להגדרת "צרכן" בחוק הגנת הצרכן, קטנה מאוד. ניתן לסבור כי יכול ולא מתקיים התנאי לאישור ניהול התובענה כייצוגית ש"תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". היבטים אלה ונוספים, לרבות שינוי שערכה המשיבה בסימון ההודעות ללקוחות שמסרו את כתובת הדוא"ל שלהם במהלך רכישה של מוצר כפרסומת, בין אם עקב ההליך או לא, מה שאינו מהווה הודאה בדבר ממילא, התבררו למבקש בגדרי ההליך. הצדדים קיבלו את המלצת ביהמ"ש שלא להמשיך בבירור ההליך ולו אף מטעמים פרגמטיים כשלעצמם, וכן הסכימו לסייע למבקש לסגת מההליך ללא חיסרון כיס נוסף מעבר להשקעת המשאבים שנדרשו לעריכת כתבי הטענות והגשת התובענה. בקשת האישור נמחקה ותביעתו האישית של המבקש נדחתה.