לא ניתן לתבוע את Booking.com BV על עסקת השכרת רכב מול חברה נפרדת מהקבוצה (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופט דרור קלייטמן, 16.9.2026):
העובדות: תביעה קטנה שעניינה הזמנת רכב שכור בארה"ב באמצעות Booking.com, שלא סופק לתובעים במקום ובמועד שנקבעו, והוצאות שנגרמו להם בעקבות שכירת רכב חלופי. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר יריבות, שכן תחום השכרת הרכב באתר מופעל בידי Booking.com Transport Limited, חברה המאוגדת באנגליה ובוויילס (BTL), שהיא אישיות משפטית נפרדת מ-Booking.com B.V. הנתבעת טענה כי התובעים הזמינו את הרכב בפלטפורמה של BTL, כי ההתקשרות בכל הנוגע לשימוש בפלטפורמה היתה עמה, וכי שירות הלקוחות שטיפל בהזמנה היה שירות הלקוחות שלה. התובעים טענו כי לאורך הליך ההזמנה והטיפול בפנייתם הוצג בפניהם המותג Booking.com, מבלי שההבחנה בין Booking.com B.V לבין BTL הוצגה באופן ברור.
נפסק: דין התביעה נגד הנתבעת להידחות. נקודת המוצא היא כי הנתבעת ו-BTL הן אישיויות משפטיות נפרדות. עצם השימוש בשם המסחרי "Booking.com" אינו מלמד, כשלעצמו, כי מדובר בישות משפטית אחת. לצורך חיוב הנתבעת על ההתקשרות, יש להציג תשתית משפטית המאפשרת לייחס לה אותן (בהתקשרות חוזית, בהתחייבות עצמאית, בהרשאה, בשליחות או בעילה אחרת שבדין). מהמסמכים בתחום השכרת הרכב עולה כי BTL מזוהה כ-Booking.com Transport Limited, וכי בתנאי השימוש ובחלק מן המסמכים מופיעים שמה ופרטיה כחברה המאוגדת באנגליה ובוויילס. לצד זאת, חלק מן המסמכים שהוצגו לתובעים נשאו את המיתוג "Booking.com" מבלי שההבחנה בין הישויות בלטה בהם באותה מידה. לא הוצגה ראיה המלמדת כי הנתבעת קיבלה את כספי ההזמנה, כי היא שהתקשרה עם התובעים בהסכם השכרת הרכב או כי היא הפעילה את מערך השכרת הרכב בו בוצעה ההזמנה. מנגד, במסמכים שבהם מזוהה במפורש חברה בקשר להפעלת פלטפורמת השכרת הרכב, ההפניה היא ל-BTL. גם אם נניח כי ההבחנה בין BTL לנתבעת לא הוצגה לתובעים באופן ברור בכל אחד משלבי ההזמנה, אין בעצם קיומה של עמימות זו כדי לזהות את הנתבעת דווקא כמי שיצרה את המצג, או כמי שהתקשרה עמם. לשם חיובה נדרש להראות זיקה בינה לבין המצג, ההתקשרות או הפעולה שבגינם נתבע הסעד.
ההתכתבויות שהוגשו נעשו תחת השם Booking.com ובאמצעות כתובות הנושאות את הדומיין cars.booking.com. עובדה זו אינה מספיקה לייחוס ההתכתבויות לנתבעת. השם "Booking.com" משותף גם לשמה של BTL, ולכן בהיעדר ראיה נוספת בדבר זהות המעסיק או הגורם שמטעמו פעלו נציגי השירות, אין במיתוג כשלעצמו כדי להוכיח כי היו אלה עובדי הנתבעת, או שפעלו מכוח הרשאה מטעמה. חוק הגנת הצרכן אינו מוביל לתוצאה אחרת. סעיף 2(א) לחוק אוסר על עוסק לעשות דבר העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה, ובכלל זה ביחס לזהות נותן השירות ולשמו או כינויו המסחרי. אולם, גם אם נניח כי אופן הצגת השירות לא הבהיר לתובעים במידה מספקת את זהותה של החברה המתקשרת, לצורך חיוב הנתבעת נדרש להראות כי המצג או המחדל הנטענים מיוחסים לה דווקא. תשתית מספקת לכך לא הונחה. כתב התביעה אף אינו מעמיד עילת פיצוי עצמאית בגין הטעיה בזהות המתקשר. אף טענת התובעים מכוח דיני השליחות אינה מקימה תשתית לחיוב הנתבעת. התובעים טענו כי נציגי השירות לא גילו שהם פועלים כ"סוכנים" או מנהלים משא ומתן בשם חברה אחרת. אולם, טענה זו מניחה כי אותם נציגים פעלו מטעם הנתבעת, או מכוח הרשאה ממנה, ותשתית לכך לא הוצגה.