הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד "גריינדר" על פגיעה בפרטיות המשתמשים (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט רמי חיימוביץ', 8.9.2026):
העובדות: בקשה לאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. המשיבה היא חברה זרה מקליפורניה, המפעילה את אפליקציית Grindr (גריינדר), המיועדת להיכרויות גברים חד-מיניים. המבקש הוא אזרח ותושב ישראל, שימש כמנכ"ל האגודה למען זכויות הלהט"ב בישראל, ומשתמש בתשלום בגריינדר. המבקש טען כי המשיבה פגעה בפרטיות המשתמשים שעה ששיתפה מידע רגיש, אינטימי וסודי שלהם עם צדדים שלישיים, לרבות מידע על סטטוס נשאות HIV. המבקש טען כי המשיבה לא גילתה זאת למשתמשים ולא הסבירה איזה מידע מועבר, מיהם הצדדים השלישיים שמקבלים אותו, ומה השימוש שנעשה בו, אלא רק החל מחודש מרץ 2020, בעקבות חשיפה ציבורית של הנושא בחו"ל. המשיבה אישרה כי היא נעזרת בצדדים שלישיים לתפעול, שירות לקוחות, שיפור שירות ופרסום האפליקציה, אך טענה, בין היתר, כי גורמים אלו נחשבים "ידה הארוכה" ושיתוף מידע עמם אינו נחשב להעברה לצדדים שלישיים. הצדדים הגישו הסדר פשרה, לאחר שתיקנו אותו. הצדדים הסכימו בין היתר כי יינתן פיצוי שלא יפחת מסכום של 6,416,258 ₪, שיינתן במתכונת של מנוי חינם.
נפסק: ההסדר המעודכן הוא לטובת הקבוצה, מתחשב במלוא הסיכונים והסיכויים בהליך, ולכן מאושר. סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ביהמ"ש לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. הסדר הפשרה עומד באמות מידה אלו. קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ובכללן שאלת הדין החל (דין ישראלי או דין מדינת קליפורניה), האם המידע שהועבר לצדדים שלישיים היה מזוהה, והאם ניתנה הסכמה מדעת לשיתוף מידע. המחלוקת כוללת שאלות בדבר חובת פירוט שמות כל הגורמים עמם המשיבה מתקשרת כחלק מפעילותה במדיניות הפרטיות וכן שאלת קיום הנזק ושיעורו. הסדר הפשרה המתוקן גובש לאחר משא ומתן מעמיק, גישור, ושינויים רבים. הוא משקף איזון בין הפגיעה בפרטיות המשתמשים; משך ההפרה ושינוי ההתנהגות ב-2020; סיכוני ההליך, בהם הדין החל, המחלוקת בדבר החובה לפרט זהות שותפים וצדדים שלישיים שקיבלו את המידע (להבדיל מעצם העברתו), ועוד. משתוקנה ההפרה הנטענת, לפני כשש שנים, ספק אם יש עוד טעם בהמשך ההליך, והשקעת משאבים ציבוריים ופרטיים בניהולו. אכן, שינוי התנהגות אינו מרפא כל עוולה, אך בנסיבות העניין, ובהתחשב בסיכונים שפורטו ובהוצאות הגבוהות נכון וראוי יותר לסיים את המחלוקת בפשרה. המלצת הצדדים לתשלום גמול למבקש בסך של 12,500 דולר; ושכ"ט של 230,093 דולר, סבירה ביחס להיקף ההליכים, משכם, הסיכון שנטלו ושווי ההטבה הכולל, ולכן מאושרים.