לא ניתן למסור טביעות אצבע מהמאגר הביומטרי לאם שכולה שבתה נרצחה ב'נובה' (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופט נמרוד פלקס, 27.9.2026):

העובדות: עתירה מנהלית להורות למשיבים למסור לעותרת תעתיק של טביעות האצבע של בתה ושל בעלה המנוחים. העותרת היא אימה השכולה של הדר ז"ל, שנרצחה במתקפת הטרור של 7/10, ואלמנת אבטליון ז"ל, שהלך לעולמו לפני כעשור ממחלת הסרטן. העותרת מבקשת להנציח את השניים באמצעות שילוב טביעות האצבע של הבת והאב המנוחים בתכשיט זיכרון. המשיבים טענו כי אין בידם סמכות חוקית או שיקול דעת המאפשרים את מסירת מידע זה מהמאגר הביומטרי לאדם פרטי, וכי היענות לבקשה תעמוד בניגוד מוחלט להוראות הדין.

נפסק: העתירה נדחתה בהיעדר כל מקור סמכות בדין המאפשר למשיבים, או לכל רשות מנהלית אחרת, להיענות לבקשת העותרת. המקרה מעורר מורכבויות אנושיות ורגשיות קשות. הלב יוצא אל העותרת שאיבדה את יקיריה בנסיבות קשות מנשוא. ברצונה להנציח את יקירה, מושיטה העותרת את ידה אל המדינה בבקשה הנחזית, על פניה, כצנועה, פשוטה ונוגעת ללב, אלא שנדמה שהיא נותרת ניצבת אל מול חומה ביורוקרטית ומשפטית בצורה. על עוצמת הכאב אין ולא יכול להיות כל חולק. ביהמ"ש שותף לצערה העמוק של העותרת ומבין לליבה. עם זאת, הסוגייה היא משפטית, ולכן ביהמ"ש כבול להוראות הדין שקבע המחוקק. 

סמכות השימוש בנתונים השמורים במאגר הביומטרי מוסדרת במלואה בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009. סעיפים 16-21 לחוק מפרטים רשימה סגורה של מקרים בהם מותרת גישה למידע במאגר והעברתו לידי גורמים מוגדרים בלבד, בנסיבות ספציפיות שנקבעו מראש. סעיף 12 קובע במפורש כי "על אף הוראות פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות והוראות כל דין אחר, העברת מידע מהמאגר הביומטרי וגישה אליו מותרות בהתאם להוראות לפי חוק זה, בלבד". הוראה קטגורית זו שוללת כל סמכות או שיקול דעת של המשיבים להעביר מידע מהמאגר לגורמים פרטיים, אף בנסיבות כואבות וטרגיות. מגבלה סטטוטורית זו מתחזקת בסעיף 24(א) לחוק, האוסר על מסירה או גילוי של אמצעי זיהוי ביומטריים שהגיעו לידי אדם תוך כדי מילוי תפקידו, אלא בהתאם להוראות החוק ולשם ביצוע תפקידו. סעיף 29 קובע עונש מאסר של 7 שנים למי שהשיג מן המאגר מידע שאינו זכאי לקבלו, או למי שעושה בו שימוש שלא כדין. ההיענות לבקשת העותרת איננה סובלת רק מהיעדר מחוסר סמכות, אלא היא עלולה לעלות כדי ביצוע עבירה פלילית של ממש.

אכן, מנגנוני החוק טומנים בחובם פגיעה מסוימת בזכויות אדם, ובראשן הזכות לכבוד והזכות לפרטיות. ואולם, עיקר החששות שעלו סביב חקיקת החוק נגעו דווקא לאפשרות של שימוש בלתי ראוי במידע הרגיש השמור במאגר, או לתרחישים של דלף וזליגת מידע ממנו. חששות אלו לא נעלמו מעיני המחוקק, שאיזן בינם לבין התועלת הציבורית שבהסדר. דווקא רצונו של המחוקק למנוע או למזער ככל הניתן את הפגיעה בזכויות היסוד, הוא שהניעו לקבוע הסדרי גישה מחמירים ונוקשים כל כך. מטעם זה, בין היתר, נקבעו סייגים מחמירים ביחס להסדרים המאפשרים נגישות למידע מכוח חוקים אחרים. לכן, אף שהעותרת מצביעה על פגיעה ממשית, אישית וכואבת בזכויותיה ובזכויות בתה המנוחה, פגיעות אלו אינן ניצבות בחלל הריק. יש לבחון אותן באספקלריה של מאזן ה"עלות-תועלת" של ההסדר החקיקתי כולו, ובהתחשב בכך שמדובר בפגיעות אגביות להסדר שנועד, ביסודו, למנוע פגיעות חמורות ורחבות בהרבה בזכויות האדם. מאחר שהעותרת לא ביקשה לערער על חוקיות החוק עצמו, אין צורך בבחינה חוקתית מלאה של ההסדר הקיים בראי טענות אלו, ודי בקביעה שהחוק מחייב את המשיבים לפעול כפי שפעלו, חרף הפגיעות הכלולות בדבר.

לא ניתן לקבל את האבחנה המלאכותית שמנסה העותרת לערוך בין מגבלות הגישה לנתונים השמורים במאגר הביומטרי המרכזי, לבין מגבלות הגישה לנתונים השמורים על גבי השבב שבתעודת הזהות ובדרכון. שני האפיקים חוסים תחת אותה מטריה נורמטיבית נוקשה המונעת מסירת המידע הביומטרי שלא במסגרת המקרים המפורטים בחוק. בשים לב לנסיבות יוצאות הדופן של המקרה, וכדי לאפשר לעותרת למצות את מאמציה לקדם פתרון חקיקתי לסוגיה בטרם יאבד המידע לצמיתות, יש להעניק סעד מוגבל לשימור המצב הקיים. רשות המאגר הביומטרי הלאומי תימנע ממחיקת תעתיקי טביעות האצבע של המנוח והמנוחה למשך חמש שנים.