הודעות שירות התעסוקה אינן "דבר פרסומת", גם אם הן מפנות להכשרות בתשלום (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן, 25.6.2026):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 38513-09-25], שדחה תביעת "ספאם" שהגיש המבקש נגד שירות התעסוקה (המשיב). ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי מטרת המסרונים ששלח המשיב למבקש (הצעות עבודה, ירידי תעסוקה וגיוס כ"א) היא לעזור לדורשי העבודה לצאת ממעגל האבטלה וכי המשיב מחויב מתוקף תפקידו להפיץ מסרונים אלה. עוד נפסק כי המסרונים אינם יכולים להיחשב דבר פרסומת לצורך סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכי ממילא החוק מחריג את המדינה ומוסדותיה. 

נפסק: בקשת רשות הערעור נדחתה. רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר מתמודדת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר. גם בתביעות מכוח חוק הספאם ניתנת רשות ערעור רק במקרים חריגים. בנוסף, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד. גם אילו לא היה קובע ביהמ"ש קמא כי המשיבה מוחרגת מתחולת החוק משום שהיא חוסה תחת הגדרת "המדינה ומוסדותיה", עיקר המחלוקת היתה בשאלה האם המסרונים ששלח המשיב הם "דבר פרסומת". אכן חלק מההודעות כללו התייחסות לקורסים או הכשרות הכרוכות בתשלום. עם זאת, יש לבחון את תכלית ההודעות ואת מהות הגוף השולח. המשיב פועל מכוח חוק שירות התעסוקה ותפקידו לסייע לאזרחים למצוא עבודה ולהשתלב במעגל התעסוקה. פעילות זו, על אף שייתכן ותכלול הפניה לשירותים בתשלום מצד גורמים חיצוניים, אינה נעשית "באופן מסחרי" במובן של השאת רווחים למשיב, שמטרתו העיקרית היא אינה לקדם מכירות מסחריות, אלא למלא תפקידה הציבורי. ההודעות, גם כשהן מפנות לקורסים בתשלום, נועדו לקדם את מטרת השתלבותם של מחפשי עבודה בשוק העבודה, ולא להוות פרסומת מסחרית גרידא. אין לראות בהודעות אלו "דבר פרסומת", שכן המרכיב המסחרי אינו המטרה העיקרית או הישירה של המשיב. מספר הטלפון של המבקש לא הגיע לידי המשיב "יש מאין" והיה נדרש לצורך משלוח הודעות בגין הליך הערר שניהל המבקש נגד המשיב.