הודעות הנתבעת אינן "דבר פרסומת" (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, השופטת אידית קליימן-בלק, 23.7.2026):

העובדות: הנתבעת היא חברה העוסקת בפיתוח בדיקות גנטיות להתאמה אישית של תרופות. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 18 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתה, ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי העסיקה את התובעת כנציגת מכירות, וכי במועד רכישת מוצר לשימושה התובעת נרשמה לשירותי הדיוור של הנתבעת, וכן כי המסרים היו שירותיים ולא פרסומיים.

נפסק: התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. ההודעות שנשלחו לתובעת אינן "דבר פרסומת" לפי חוק התקשורת. רובן ככולן עוסקות בהזמנה להשתתף במפגש הדרכה חינמי, חלקן מזמינות להצטרף לקבוצה ייעודית וסגורה בפייסבוק, שם ניתנים תכנים הקשורים לאורח חיים בריא, וחלקן מודיעות כי ניתן לגשת לאפליקציה של הנתבעת לצורך קבלת תכנים. ההודעות אינן הזמנה לרכישת מוצר כלשהו בעלות כספית או מעודדות הוצאת כספים אחרת, מאחר ואין מדובר בפרסום או עידוד לרכישת מנוי באפליקציה. לאור זאת, מתייתר הצורך לדון בסוגיית ההסרה מרשימת התפוצה של הנתבעת, אך גם בעניין זה התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה. האם ניתן לראות בהודעות הדוא"ל שנשלחו לתובעת כ"מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה" (כשהגדרת "תעמולה" היא "הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות"), על רקע הודעות שמטרתן הפצת רעיונות או שיטה המבוססת על אבחון גנטי שמטרתו להשפיע על התנהגות הלקוח להמשיך ולקיים אורח חיים בריא? במקרה זה אין תחולה לסעיף זה בהגדרת "דבר פרסומת". ראשית, התובעת עצמה לא טענה זאת. שנית, ההגדרה דורשת מסר המופץ "לציבור הרחב" בעוד שבמקרה זה מדובר לא רק בלקוחה לשעבר של הנתבעת אלא גם בעובדת לשעבר שאינה נמנית עם "ציבור רחב" בלתי מסויים כפי שדורשת ההגדרה. שלישית, לא הובא בפניי מסד ראייתי מספק.