ההודעות אינן "דבר פרסומת", אלא חלק לגיטימי משמירת הקשר בין המוסד האקדמי לסטודנטים והבוגרים (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו, 29.7.2026):

העובדות: התובע נרשם לקורס אצל הנתבעת. לטענתו, לאחר שפנה לנתבעת בבקשה שתפיק לו אישור, החלה הנתבעת לשלוח אליו דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וגם לאחר ניסיונות הסרה שביצע. הנתבעת טענה כי בטרם הרשמתו חתם התובע על הצהרת משתמש, במסגרתה אישר קבלת מידע הנוגע ללימודים ולפעילות הנתבעת, וכי באפשרותו לנהל את תוכן ההודעות דרך מערכת של הנתבעת. הנתבעת טענה בנוסף כי ההודעות כלל אינן "דבר פרסומת".

נפסק: התביעה נדחתה. עיון בהודעות מעלה כי עיקרן עדכון בדבר מועדי הרשמה, פעילויות תרבות, אירועים אקדמיים והטבות הניתנות לסטודנטים ולבוגרי הנתבעת. הודעות אלה אינן בעלות אופי מסחרי מובהק, אלא מהוות חלק מן הקשר המתמשך שבין מוסד הלימודים לבין תלמידיו [עניין בן-עמי - רת"ק 42578-11-16; בקשות רשות ערעור נדחתה - רע"א 1226/17]. הודעות מהסוג הזה אינן בהכרח "דבר פרסומת". הודעה המציעה לסטודנטים להירשם ללימודים, או המזמינה אותם להשתתף בקונצרט במחיר מוזל לסטודנטים, היא חלק ממכלול השירותים, ההטבות והפעילויות הנלוות למערכת היחסים האקדמית, ואינה מסר שמטרתו העיקרית לעודד רכישת מוצר או שירות במובן המסחרי של החוק. הודעות מסוג זה נועדו ליידע את הסטודנטים והבוגרים על פעילויות, אירועים והזדמנויות הרלוונטיים אליהם במסגרת השתייכותם למוסד, ומשכך אינן באות בגדר "דבר פרסומת", אלא חלק לגיטימי משמירת הקשר שבין המוסד האקדמי לבין קהילת הסטודנטים והבוגרים. מבחן היותו של מסר "דבר פרסומת" נגזר מתכליתו הדומיננטית ולא מזהות השולח או מהאפשרות כי הפעילות כרוכה בתשלום. אין מדובר בהחרגת כלל המוסדות האקדמיים מתחולת סעיף 30א לחוק, אלא בכך שבנסיבות העניין, ובהינתן אופיין של ההודעות ומערכת היחסים שבין המוסד האקדמי לבין תלמידיו ובוגריו, אין מדובר בתכלית שלשמה נועד חוק הספאם.