אישור לקבל הודעות דיוור צריך להיעשות באופן נפרד מתנאי ההתקשרות, כרכיב עצמאי ובאופן מובן וברור (פסק-דין, תביעות קטנות כפ"ס, הרשמת רעות זיו, 29.4.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו הודעות פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע רכש קו סלולרי של הנתבעת עבור בתו. לטענתו, לא הסכים לקבל מסרים שיווקיים, וכן כי רשם את מספר הטלפון שלו במאגר "אל תתקשרו אליי". הנתבעת טענה כי לא נגרם לתובע נזק וכי המנוי בשימוש בתו, כך שספק אם נגרמה לו הטרדה. הנתבעת טענה עוד כי בהתאם להסכם ההתקשרות היא רשאית לשלוח הודעות לבעל המנוי וכי התובע לא שלח הודעת סירוב.

נפסק: התביעה נדחתה. שתיים מההודעות אינן דבר פרסומת, שכן עניינן בעדכון הלקוח בדבר שירות שניתן לו, בצירוף אפשרות לשינויו באמצעי נגיש. הודעות אלו בעלות אופי שירותי מובהק. גם בהנחה כי יתר ההודעות עשויות להיכנס לגדר "דבר פרסומת", הרי שהתובע הוא לקוח הנתבעת והנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה הסכמה מפורשת וברורה לקבלת דברי פרסומת. עצם העובדה כי נשלח לתובע הסכם ההתקשרות שכולל הסכמה לקבלת דברי פרסומת, אינה מצביעה כי ניתנה הסכמה מדעת לקבלת הודעות מסוג זה. אישור לקבל הודעות דיוור צריך להיעשות באופן נפרד מתנאי ההתקשרות, כרכיב עצמאי ובאופן מובן וברור. רישום למאגר "אל תתקשרו אליי", בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, עשוי להוות אינדיקציה לרצון להימנע מקבלת פניות שיווקיות. אולם אין בו, כשלעצמו, כדי להקים עילת תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 30א לחוק [עניין קריגר - ת"ק 26768-06-24]. התובע לא השתמש באמצעי הסרה פשוט וזמין, שהנתבעת הציעה בהודעות עצמן. נתון זה רלוונטי בבחינת תום הלב והתנהלות הצדדים [עניין מיטניצקי - תאד"מ 9414-07-21]. התובע לא נקט באמצעי זמין ופשוט להפסקת ההודעות, דבר הפועל לחובתו במסגרת שיקולי הפיצוי. היקף ההודעות מצומצם. גם אם חלק מהן דבר פרסומת, אין מדובר בהיקף המצדיק פסיקת פיצוי. אופי חלק מההודעות כשירותיות, היקף ההודעות המצומצם, והימנעות התובע משימוש באמצעי הסרה, מובילים למסקנה כי אין מקום לפסוק פיצוי בנסיבות העניין.