אין לצפות מנמען לפעול באופן אקטיבי ומתמשך להסרתו מרשימת תפוצה, או "לרדוף" אחר המפרסם (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 20.4.2026):
העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה עשרות הודעות טקסט ודוא"ל פרסומיות, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי ההודעות אינן כוללות אפשרות ברורה למשלוח הודעת סירוב, וכי ההודעות המשיכו להישלח למרות שביקשה הסרה. לתביעה צורפו 6 מסרונים. הנתבעת טענה כי התובעת הצטרפה למועדון הלקוחות ולרשימת הדיוור שלה עת רכשה מוצרים בסניף הנתבעת, אז מסרה התובעת את פרטיה וחתמה על טופס הצטרפות, בו הסכימה לקבל דברי פרסומת מהנתבעת.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. כל המסרונים מושא התביעה עונים להגדרת "דבר פרסומת". בתביעה התובעת כלל לא טענה שלא נתנה הסכמה לקבל דברי פרסומת, אלא התמקדה בכך שמספר דברי פרסומת לא כללו אפשרות הסרה, ודבר פרסומת אחד נשלח לאחר וחרף בקשת הסרה. אין די בעצם קיומה של אפשרות הסרה תיאורטית, אלא נדרש כי זו תוצג לנמען באופן נגיש, ברור וחד משמעי. יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה ההודעות כללו אפשרות הסרה העומדת בדרישות הדין, שכן לא הוכח כי האפשרות הוצגה באופן בולט וברור, כנדרש, ואף לא כי מדובר בדרך פשוטה וסבירה למשלוח הודעת סירוב, כמצוות החוק. התובעת שלחה לנתבעת בקשת הסרה, אך חרף זאת שוגרה פרסומת נוספת. בהיעדר ראיה לסתור, מתקיימת החזקה בסעיף 30א(י)(5) לחוק התקשורת, לפיה משלוח הודעת פרסומת לאחר בקשת סירוב נעשה ביודעין. לא עלה בידי הנתבעת ליתן הסבר באשר למשלוח הודעת פרסומת נוספת לאחר בקשת התובעת להסרתה. בארבע ההודעות הראשונות לא נכללה אפשרות הסרה נגישה וסבירה, כנדרש בדין. לא הוצג מנגנון ברור המאפשר לנמען להביע את רצונו להפסיק את קבלת דברי הפרסומת. אין יסוד לטענה כי התובעת פעלה בחוסר תום לב מתוך כוונה לצבור הודעות לשם הגדלת סכום התביעה. התנהלותה אינה מלמדת על ניסיון "לאגור" הפרות, אלא על פנייה בתוך פרק זמן סביר לאחר תחילת קבלת אותן ההודעות שלא כללו אפשרות להסרה. אין לצפות מנמען לפעול באופן אקטיבי ומתמשך לשם הסרתו מרשימת תפוצה, או "לרדוף" אחר המפרסם בדרישות חוזרות ונשנות. די בכך שהתובעת פנתה לנתבעת בתוך פרק זמן סביר על מנת לקבוע כי פעלה בתום לב. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 1,000 ש"ח (200 ש"ח לכל הודעה בלתי חוקית) וכן הוצאות בסך 300 ש"ח.