הנתבעת לא הסבירה מדוע הודעת ההסרה שנתקבלה לא טופלה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 6.6.2026):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת ציינה כי ייתכן שנתנה את הסכמתה לכך בעבר, אך כי ביקשה מהנתבעת הסרה, הן בלחיצה על קישורית, והן בדוא"ל, ואף ניתנה לה תשובה כי בקשתה התקבלה ותטופל, אך למרות זאת הנתבעת המשיכה לשלוח לתובעת הודעות דוא"ל נוספות, אף לאחר משלוח מכתב התראה בנושא. הנתבעת טענה כי היא פועלת לפי חוק התקשורת וכי התובעת פעלה בחוסר תום לב בניסיון לאגור הודעות.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. התובעת נתנה בעבר את הסכמתה לקבל דיוור פרסומי, אך היתה רשאית, בכל רגע נתון, לדרוש להסיר את שמה ואת פרטיה מרשימת הדיוור של הנתבעת. טרם פנייתה לנתבעת בדוא"ל, התובעת ניסתה להסיר את עצמה באמצעות קישורית בהודעת הפרסומת, אך ללא הצלחה. פנייתה של התובעת לנתבעת בדוא"ל התקבלה, שהרי היא קיבלה אישור על כך מגורם אנושי. הנתבעת לא סיפקה הסבר לכך שבקשת התובעת להסרה לא טופלה. אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעת כי המייל לא נשלח לכתובת דוא"ל ייעודית או "נכונה", שמיועדת לסוג זה של פניות, שהרי ההודעה התקבלה ואף נשלח מענה מטעם הנתבעת. התובעת לא "אגרה" הודעות פרסומיות, שהרי פנתה לנתבעת באמצעות בא כוחה לאחר שקיבלה סה"כ 8 הודעות, מספר קטן יחסית שאינו עונה להגדרת "אגירה". יש לאבחן בין ההודעות שנשלחו לפניי מכתב ההתראה (8) לבין ההודעות שנשלחו לאחריו (3). ניתן להסתפק בחיוב הנתבעת בסך 350 ₪ עבור כל הודעה (3,850 ₪) ובנוסף בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪.