החוק למניעת הטרדה מאיימת נועד לתת תרופה מיידית למי שחש מאוים, ואין לאפשר בדרך זו הליך מזורז של "סתימת פיות" (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטת יעל טויסטר ישראלי, 24.6.2027):

העובדות: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום ברחובות [ה"ט 59936-05-26], שדחה את בקשת המערערת לתת נגד המשיב צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. המערערת טענה כי המשיב מנהל נגדה מסע רדיפה והטרדה במרחב הווירטואלי, עם עליית מדרגה בקצב הפרסומים ועוצמתם. המשיב טען כי פרסומיו הם חלק מהתנהלות הדדית בינו לבין המערערת, בהליכים משפטיים וברשת, וכי הם חוסים תחת זכותו לחופש הביטוי. המשיב ציין כי המערערת עצמה פרסמה פרסומים שונים ובלתי מחמיאים עליו, וכי עניין הפרסומים הם בעיקר החלטות שיפוטיות בהליכים שהמערערת צד להם. ביהמ"ש קמא קבע כי אין עילה למתן צו לפי החוק. הוא נימק כי בין הצדדים היסטוריה של הליכים משפטיים הדדיים וסכסוך ארוך ומתמשך, במסגרתו פרסם כל אחד מהם פרסומים בלתי מחמיאים על האחר. נקבע כי הפרסומים מדף הפייסבוק של המשיב הם בעיקר החלטות שיפוטיות שניתנו בהליכים משפטיים שהמערערת היא צד להם וכי הם אינם חודרניים או פולשניים. מכאן הערעור.

נפסק: הערעור נדחה. על-מנת לקבוע כי פרסום הפוסטים הוא הטרדה מאיימת, המצדיקה מתן צו הפוגע בחופש הביטוי של המשיב, על ביהמ"ש לקבוע: ראשית, כי מדובר בפרסום פוסטים שהם הטרדה מאיימת של המערערת; ושנית, כי קיים צפי שללא מתן צו מניעת הטרדה מאיימת עלול המפרסם להמשיך לפרסם פרסומים פוגעניים שכאלה. מעיון בסעיף 2 לחוק ניתן לכאורה ללמוד, כי פרסום פוסטים בפייסבוק שיש בהם השמצות ופגיעות בשמה הטוב של המערערת עשוי להוות הטרדה מאיימת. אלא שהפסיקה ראתה לנכון, לאור חשיבות עקרון חופש הביטוי ועל מנת למנוע עקיפה של הליכים על פי חוק איסור לשון הרע, לצמצם משמעותית את המקרים בהם יינתנו צווי מניעת הטרדה מאיימת כאשר ההטרדה היא פרסום לשון הרע או פרסום פוגעני אחר. צו למניעת הטרדה מאיימת יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הפרסום נושא אופי מאיים ומטריד, פוגע באופן קיצוני בשלוות חייו של המבקש, פוגע באפשרותו של הנפגע לקיים שגרת חיים תקינה במרחב הפרטי ללא הפרעה, או עלול לסכן את שלומו או בטחונו.

החוק למניעת הטרדה מאיימת נועד ליתן תרופה ומזור מיידים למי שחש מאוים או מוטרד מהטרדה מאיימת כמשמעותה בחוק, ואין לאפשר בדרך זו הליך מזורז של "סתימת פיות" ופגיעה אנושה בחופש הביטוי, אלא במקרי קיצון, שעה שאין ברירה. אין להשתמש בסעד דרסטי זה, תוך פגיעה בזכות היסוד של חופש הביטוי, על מנת להגן על זכות אחרת שאינה נופלת ממנה בחשיבותה. בדרך כלל התרופה לפגיעה בשם הטוב היא כספית ולא באמצעות מניעה מוקדמת. בין הצדדים מתנהלת מסכת ענפה של התבטאויות מבזות הדדיות, שעיקרן בפרסומים של שני הצדדי ברשתות החברתיות מזה מספר שנים, הנוגעת לסכסוך מתמשך בין הצדדים בגינו התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים. החוק נועד ליתן מענה דחוף ומתוחם לפגיעה שאירעה סמוך לפני הגשת הבקשה, ולא לסכסוך ארוך ימים, בפרט בהליך הדורש בירור עובדתי ומשפטי נרחב, שמקומו במסגרת הליכים אזרחיים אחרים. הפרסומים עניינם בעיקר החלטות שיפוטיות שניתנו בהליכים משפטיים שהמערערת היא צד להם וחוסים תחת חופש הביטוי ועקרון פומביות הדיון. גם אם פרסומים אלו כוללים התייחסות "בלתי מחמיאה" למערערת.

לא הוכח שהפרסומים חודרניים או פולשניים לד' אמותיה של המערערת, או שיש בהם כדי להוות פגיעה של ממש ביכולתה לקיים שגרת חיים תקינה, מעבר לאי נוחות או עלבון סובייקטיבי (כאשר האכסניה המתאימה לעניינים אלה היא לפי חוק איסור לשון הרע). גם המערערת אינה חוסכת בכינויים בלתי מחמיאים כלפי המשיב בפרסומיה, עובדה המחלישה את טענתה להטרדה חד צדדית. המערערת תשלם הוצאות בסך 5,000 ש"ח למשיב.