בית הדפוס העתיק את יצירותיו של התובע - איורים וציורים לחולצות עבור כוחות הביטחון (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת טל פישמן לוי, 9.11.2025):

העובדות: תביעה שבמרכזה טענה להפרת זכויות יוצרים. התובע הוא אמן ויוצר בתחום הציור והעיצוב הגרפי והוא בעל עסק בתחום. שירותיו כוללים עיצוב גלופות, איורים וציורים גרפיים, לציבור הרחב ובייחוד למשרתי כוחות הביטחון. הנתבעת היא בית דפוס ותיק, שמתמחה בשירותי הדפסה, ובכלל זה הדפסת חולצות ממותגות לארגונים, לחיילים ולתנועות נוער. התובע טען כי הנתבעת השתמשה ביצירותיו המקוריות ללא אישור, מבלי לשלם על כך ותוך פגיעה בזכותו המוסרית, בדרך של הצגת יצירות התובע באתר הנתבעת ובאינסטגרם, לשם פרסום ושיווק. הנתבעת העלתה טענות לגבי בעלות התובע ביצירות וכי ממילא מדובר בשימוש מוגן ומותר.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. ציורי התובע הם יצירות מוזמנות, המוגנות לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. קיימים אלמנטים ייחודיים בציורי התובע. היצירות משלבות מלל כתוב לצד האיור, ונשקפת מקוריות ומחשבה ייחודית באופן בו צוירה היצירה, בכיתוב ובמיקומו, ברקע שלו ובמסר שהציור נועד להעביר. קיימת נגיעת יד מאפיינת של התובע הן בביטוי הרעיון המבוקש והן בתהליך הביצוע. שילוב כל אלו מהווים יצירה אמנותית חדשה, שלמה ומקורית, שהתובע יצר והכין, בהתאם להזמנה ולדרישה מלקוחותיו. ציורי התובע עומדים הן בדרישת ההשקעה, היצירתיות והמקוריות ומתקיימים התנאים להכרה ביצירה כיצירת אומנות שחלים לגביה זכויות יוצרים.

היצירות נוצרו לפי הזמנה. מי שהזמין אותן הם חיילי צה"ל. לא קיים הסכם שמסדיר את כוונות הצדדים. בין התובע לחיילים לא הוסדר באופן ברור מה כוללת הזמנת היצירה ומה כלול ברשות השימוש שהוענקה להם, ככל שהוענקה. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי ניתן רישיון שימוש בלתי מוגבל או כי החיילים הם בעלי הזכות ביצירה. היא לא הצליחה להראות כי יוצר היצירה העביר לנתבעת או ללקוחותיה את זכות היוצרים, או כי ניתן להם רישיון כלשהו להשתמש ביצירות כפי שנעשה. בשים לב לכלל הקבוע בחוק לפיו היוצר הוא הבעלים, ולכך שלא קיים הסכם כתוב בין הצדדים, ומאחר שלא הוצגה ראיה תומכת לטענה שהזכות עברה למזמין, יש לקבוע כי זכות היוצרים בציורים שייכת ליוצר, הוא התובע.  

יש לדחות את הטענה כי מדובר ביצירות שהזמינו חיילי צה"ל, עקב עבודתם ובמהלכה, ומשכך יש לקבוע כי מדינת ישראל היא הבעלים של הציורים. אין זה מקרה בו "היוצר" הוא חייל צה"ל. היוצר אינו חייל אלא אזרח. לא בוצעה הזמנה מטעם גוף מוכר או רשמי של המדינה, אלא מדובר ביוזמה פרטית של החיילים. מדובר בציורים ייחודיים ומקוריים שיצר התובע, שאינם סטנדרטים ואינם נראים כמו סמל פורמלי שאישרו מוסדות המדינה. אין לקבל את הטענה כי לתובע אין יכולת שימוש עצמאית ביצירה. הנתבעת בחרה להעלות חלק מיצירותיו למאגר, על מנת שלקוחות נוספים ייחשפו לציור, ישתמשו בו ויוכלו להדפיס את היצירה. עצם הפרסום איפשר להציג את הציורים ללקוחות נוספים. יש בכך כדי ללמד שאין מדובר בשימוש חד פעמי, וכי קיימת אפשרות תיאורטית לתובע להתקשר עם לקוחות נוספים ולהציע להם בעצמו את היצירה שיצר.

הנתבעת עשתה שימוש מסחרי בציורים, גם אם היא לא הגורם שביצע באופן אקטיבי את ההעלאה של הציורים למאגר. הנתבעת וסוכניה פרסמו את הציורים והציעו אותם ללקוחות החברה, תוך שהדבר מעניק להן תמורה כספית בדמות הדפסת הציורים על המוצרים. ציורי התובע הוצעו להדפסה על ידי סוכני הנתבעת, בדרך של שליחתם ב-"WhatsApp", פרסומם באינסטגרם, או הצגתם בקטלוג הנתבעת באתר שלה. גם לאחר שהתובע התריע בנתבעת ודרש את הסרת הציורים מהמאגר, עדיין המשיכה הנתבעת לפרסמם ולא דאגה שהציורים לא יועמדו לרשות הציבור. אף אם החיילים היו אלו שהעלו את היצירות למאגר הנתבעת, הרי שהנתבעת יצרה בעצמה את התשתית לביצוע ההפרה, ובלעדיה ההפרה ככל הנראה לא הייתה משתכללת, כך שהיה לה חלק פעיל, יוזם והכרחי בביצוע הפרת זכויות התובע. אף אם תתקבל הטענה לפיה הנתבעת לא הפרה את זכות היוצרים של התובע, מאחר שהחיילים היו אלה שהוסיפו את הציורים למאגר, הרי שהנתבעת בהחלט תרמה להפרה וביצעה הפרה עקיפה. 

הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובע לפי סעיף 11 לחוק, בכך שהעמידה את היצירות לרשות הכלל, פרסמה את הציורים בפלטפורמות השונות, עשתה שימוש חוזר ביצירות התובע, והכל מבלי שהתובע קיבל על כך קרדיט כלשהו ומבלי שניתנה הסכמתו לפעולות אלה. מתקיימים מלוא התנאים בחוק להטלת אחריות על הנתבעת בשל הפרה עקיפה ובשל הפרה תורמת. היצירות התפרסמו ללא מתן קרדיט לתובע, תוך הפרת זכותו המוסרית. אין מדובר בשימוש אגבי והנתבעת אינה מפר תמים. הנתבעת תפצה את התובע ב-70,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.