בהיעדר "מאגר מידע", אין תחולה לחובת היידוע בסעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות או לזכות לפיצוי מוסכם לפי סעיף 15א לחוק (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט גיא הימן, 9.6.2026):

העובדות: התובע רכש מהנתבעת טלפון נייד באופן מקוון. הנתבעת הסבירה לתובע שהוא יכול לאסוף את ההזמנה בסניפיה, בהצגת תעודה מזהה. התובע הגיע לחנות הנתבעת והציג את תעודת הזהות שלו. איש השירות של הנתבעת צילם את חלקה הקדמי של התעודה בטלפון שלו והשווה את הפרטים שבתצלום עם פרטי ההזמנה. כשהתברר שהפרטים תואמים נמסרה ההזמנה לתובע. התובע פנה בהמשך לנתבעת במכתב, בטענה כי הפרה את חובת היידוע לפי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. התובע דרש פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 15א לחוק.

נפסק: התביעה נדחתה, אך זהו מן המקרים החריגים בהם ראוי לחייב את הנתבעת בחלק מהוצאות המשפט של התובע, משום שמחדליה לא הותירו לתובע ברירה אלא להגיש את תביעתו. אין בסיס להחיל את סעיף 15א לחוק על עניינו של התובע. תכלית ההסדר החקיקתי אינה מתקיימת במקרה דנן, לפי עובדותיו. העובד, הגם שלטענת הנתבעת עשה זאת על דעת-עצמו ופעל בשגגה, לא שמר את צילום תעודת הזהות של התובע בשום "מאגר מידע" כהגדרתו בחוק. הוא צילם את התעודה במכשיר הנייד שלא כדי לשמור את התצלום והתמונה נמחקה ואינה מצויה בידי הנתבעת או מי מטעמה. לא נעשתה כל פעולה לשכפול שלה, העברתה לאחר או שמירתה ב"ענן". הנתבעת אינה מחזיקה שום מאגר של תצלומים ובפרט לא תצלומים של ת"ז של לקוחותיה. אין לה כל צורך בדבר ודי לה בקיומו של מאגר מידע ובו פרטי הלקוחות, כפי שנרשמו בעת ההזמנה. 

"מאגר מידע" מוגדר בחוק כ"אוסף פרטי מידע אישי המעובד באמצעי דיגיטלי". גם אם ביהמ"ש יראה בתצלום כעיבוד באמצעי דיגיטלי, לא הוכח, אלא הוכח היפוכו של דבר, כי הנתבעת מקיימת "אוסף פרטי מידע אישי". לא נמצא כי תצלומה של ת"ז נעשה בגדרה של "פניה לאדם לקבלת מידע אישי לשם עיבודו במאגר מידע". בהעדרו של מאגר מידע, ממילא אין תחולה להוראת היידוע בסעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות ולזכות לעתור לפיצוי מוסכם לפי סעיף 15א לחוק. התובע לא השעין את תביעתו על טענה אחרת. התובע, על אף שתביעתו לא התקבלה, זכאי להוצאות משפט. אילו נמנעה הנתבעת מהליקויים שנפלו בהתנהלותה, סיכוי גבוה שהתביעה לא הייתה מוגשת או שניתן היה לחסוך את העמקת הבירור ובפרט את ההתייצבות. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 500 ש"ח.