מדובר בהודעות גנריות, ללא פנייה אישית לתובע. אמנם הן מנוסחות כמענה לפניה, אך מדובר בטכניקה שיווקית (פסק-דין, תביעות קטנות דימונה, השופטת אורית קרץ, 11.2.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו, לאורך כ-10 חודשים, 7 מסרונים פרסומיים המציעים להצטרף לשירותיה, ללא הסכמה ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הוסיף כי שלח בקשת הסרה בתגובה לכל הודעה, אך כי פניותיו נותרו ללא מענה. הנתבעת טענה להיעדר יריבות, היעדר עילה וכי התביעה טורדנית או קנטרנית. לטענתה מספרי הטלפון מהם נשלחו ההודעות אינם בבעלותה והיא אינה נושאת באחריות. לחילופין טענה כי התובע התקשר עמה בעסקה לקבלת שירותי כבלים ואישר באופן מפורש קבלת דיוור שיווקי. 

נפסק: הנתבעת היא משגרת ההודעות. שולחי ההודעות הם סוכני מכירות של קבלני שיווק, הפועלים עבורה. מפרסם נושא באחריות לשיגור הודעות פרסומת על-ידי חברות שיווק חיצוניות מכח סעיף 15(3) או 12 לפקודת הנזיקין, העוסקים ב"מי שהרשה או אישרר" מעשים שנעשו על ידי אחרים או שלוחים. אין צורך באישור מפורש ודי בהסכמה שבשתיקה או עצימת עיניים, המתקיימת כשהמזמין יודע על שליחת דבר פרסומת בניגוד לחוק ולא מונע אותה. לחילופין נקבע כי המפרסם נושא באחריות על התרשלות בפיקוח על קבלני השיווק. הנתבעת טענה כי לא אישרה למשווקים באופן מפורש לשלוח הודעות פרסומת לטלפון, אך לא הוכיחה את הטענה ולא הציגה חוזים שנחתמו עם קבלני השיווק. הנתבעת לא הכחישה מודעות לשליחת הודעות פרסומת בטלפון על ידי קבלני השיווק ולא פירטה מה היא עושה כדי למנוע שליחת הודעות פרסומת בניגוד לחוק. יש לראות את הנתבעת לכל הפחות כמי שהרשתה או אישררה את שליחת הודעות הפרסומת ולחילופין התרשלה בפיקוח וכפועל יוצא מכך להטיל עליה אחריות לשליחת ההודעות.

לטענת הנתבעת כי מדובר בהודעה שנשלחה כהודעה פרטית לתובע, ולא הופצה באופן מסחרי, אין בסיס. מדובר בהודעות גנריות, ללא פנייה אישית לתובע ומבלי לציין את שמו. אמנם ההודעות מנוסחות כמענה לפניות, אך התובע הצהיר כי לא פנה לנתבעת ונראה כי מדובר בטכניקה שיווקית ולא במענה אותנטי. הנתבעת לא הציגה אישור של התובע לקבלת הודעות שיווקיות. בשקילת שיקולי אכיפה והרתעה, העובדה שההודעות לא כללו אפשרות הסרה, העובדה שהתובע שלח בקשות להסרה, שלא נענו, העובדה שהנתבעת התנערה מאחריות ומנגד את תוכן הפרסום, שאינו פוגעני, והעובדה שמספר ההודעות שנשלחו לא גדול יחסית לתקופה הארוכה בה נשלחו, פיצוי בסך 3,500 ₪ הולם את הנסיבות, יחד עם הוצאות בסך 500 ש"ח.