חוק הספאם לא נועד לאפשר פעולות לצורך הכנת תביעות עתידיות, כדי לאפשר רווח קל מהודעות שניתן למנוע בקלות (החלטה, מחוזי י-ם, השופטת תמר בר-אשר, 9.6.2026):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בי-ם [ת"ק 18944-08-25], שקיבל בחלקה המזערי את תביעת המבקשת נגד המשיבים לתשלום פיצוי על משלוח הודעות פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. התביעה התקבלה נגד המשיבה 1 בלבד (עמותה) ואילו התביעה נגד המשיב 2 (חבר ועד בעמותה) נדחתה. ביהמ"ש קמא קבע כי המשיבה פעלה שלא כדין בכך שהמשיכה במשלוח הודעות פרסומת אל המבקשת, אף שהתבקשה לחדול מכך, וכן כי המבקשת פעלה באופן מכוון כדי שהמשיבה תשלח אליה הודעות פרסומת שלא כדין, כדי לאפשר הכנת תביעה עתידית אשר תשיא לה רווחים. נפסק כי המשיבה תפצה את המבקשת בשקל אחד עבור כל אחת מ-23 ההודעות שנשלחו אליה (23 ש"ח סה"כ). מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: הבקשה נדחתה. יש לדחות את בקשת רשות הערעור על יסוד פסק-דינו המפורט והמנומק היטב של ביהמ"ש קמא. אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו, שתומכים במסקנות המשפטיות. לא נמצאה טעות שבחוק. אין להידרש לטענות הצדדים הנסמכות על ראיות שכלל לא הוגשו בביהמ"ש קמא, לרבות ראיות וטענות הנסמכות עליהן שהמבקשת צירפה, הכוללות דוגמאות נטענות לשרשור מסרונים המגיעים ממפרסמים שונים, אך מאותו מספר טלפון וכן כתבה. כך גם לגבי רשימת ההליכים שלטענת המשיבה המבקשת נקטה. לא ניתן לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור בלי שניתנה רשות לעשות כן, ואף זאת רק בהתקיים נסיבות חריגות. בכל מקרה לא היה מקום לתת רשות ערעור, שכן רוב טענות המבקשת תוקפות ממצאי עובדה ומהימנות שקבע ביהמ"ש קמא. ככלל וזולת אם נמצא כי נפל פגם מהותי המחייב את התערבות ערכאת הערעור, רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות שמורה רק למקרים חריגים, שהמקרה הנדון אינו נמנה עמם. לא נפל כל פגם, ודאי שלא פגם מהותי, במסקנות פסק-דינו של ביהמ"ש קמא, לרבות בכל הנוגע לסכום הפיצוי שנפסק. מטרת סעיף 30א בחוק התקשורת היא לפסוק פיצויים בהתקיים הנסיבות המצדיקות זאת ובסכום ראוי וסביר, התואם את הנסיבות. הוראות הסעיף לא נועדו לאפשר עשיית פעולות שנועדו להכנת תביעות עתידיות באופן שיאפשר השאת רווחים קלים מהודעות שניתן למנוע את המשך שליחתן בקלות.