תיעוד פנימי ממערכות הנתבעת אינו מספיק כדי להוכיח הסכמה מפורשת (פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, הרשמת נעמה פרס, 29.5.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 15 הודעות שיווקיות, ללא הסכמתו, בניגוד לבקשתו לחדול מכך, וללא מתן אפשרות הסרה הולמת, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי אינו לקוח של הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע רכש באתר שלה ונתן את הסכמתו לקבלת הודעות שיווקיות. הנתבעת הוסיפה כי התובע פעל בחוסר תום לב בכך שלא השתמש בקישור ההסרה הפשוט שהוצע בכל הודעה, ובחר לשלוח את המילה "הסר" למערכת אוטומטית, שאינה מגיבה להודעות חוזרות.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת שלחה לתובע 15 מסרונים פרסומיים. ההודעות כללו קישור להסרה מרשימת התפוצה. התובע לא לחץ על הקישור אלא השיב את המילה "הסר" לחלק מההודעות. הנתבעת לא הציגה אסמכתא מפורשת לרכישה הנטענת ולא הוכיחה כיצד ניתנה הסכמת התובע לקבל דברי פרסומת. צילום המסך של "סטטוס איש קשר" שהציגה אינו הוכחה מספקת לכך שהתובע נתן הסכמה מפורשת מדעת לקבל הודעות שיווקיות, שכן הוא תיעוד פנימי שהופק ממערכות הנתבעת, ללא אימות חיצוני או נתון מזהה הקושר באופן ודאי את הפעולה הנטענת לתובע. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את הסכמת התובע. בהתחשב בטענת התובע כי נמנע מללחוץ על קישורים לא מזוהים מחשש ל"פישינג" ונזקים פוטנציאליים, ובהשוואה לפסיקה המפחיתה את גובה הפיצוי במקרים של אי-שימוש בקישור הסרה, פיצוי בסך 200 ₪  לכל הודעה הוא הולם ואיזון ראוי בין זכות התובע לפיצוי לבין טענות הנתבעת. מדובר בפרסומים שיווקיים, שאינם פוגעניים. הנתבעת תשלם לתובע 3,000 ש"ח והוצאות בסך 200 ש"ח.