הנתבעת ידעה כי התובע אינו מעוניין לקבל מידע שיווקי (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 7.5.2026):

העובדות: התובע טען כי החל משנת 2018 החלה הנתבעת לשלוח אליו מסרונים הכוללים דברי פרסומת לשירותיה ומוצריה, ללא הסכמתו, חרף בקשותיו מהנתבעת. התביעה עוסקת בשתי הודעות שהתקבלו אצל התובע בחודש דצמבר 2025. הנתבעת טענה כי התובע פועל בחוסר תום לב ומשתמש לרעה בהליך השיפוטי.

נפסק: התביעה התקבלה. ההודעות שנשלחו לתובע הן הודעות בעלות תוכן שיווקי. הנתבעת, שקיבלה את בקשת ההסרה מהתובע אי שם בשנת 2019, אכן פעלה בהתאם לדרישתו וחדלה לשלוח אליו הודעות בעלות תוכן שיווקי, עד שחזרה לעשות כן בעקבות כריתת הסכם חדש שענייו שינוי מסלול. בהסכם אכן נרשם כי עם כריתתו, המנוי מאשר קבלת מידע שיווקי, בין היתר באמצעות מסרונים, אלא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אפשרות זו הוצגה על ידה בפני התובע בעת כריתת ההסכם וכי ניתנה לו האפשרות להודיע על סירובו לקבלת דברי פרסומת, כדרישת החוק. משיחת המכירה המוקלטת התברר כי הסוגיה של משלוח מידע שיווקי כלל לא עלתה במהלכה, וההסכם עצמו נשלח לתובע במייל לאחר סגירת העסקה. התובע הודה כי לא קרא את ההסכם לאחר קבלתו, אך היתה זו חובתה של הנתבעת לעדכן אותו, בהתאם לדין, כי על פי ההסכם החדש, היא רשאית לשלוח אליו מידע שיווקי וכי באפשרותו לסרב לקבלו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבעת ידעה היטב (או שהיה עליה לדעת), כי סביר שהתובע אינו מעוניין בקבלת מידע שיווקי, שהרי בעבר כבר ביקש להפסיק לקבלו. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 750 ש"ח.