קיומו של מנגנון הסרה תקין אינו מרפא משלוח דבר פרסומת ללא הסכמה מוקדמת כדין (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשמת יעל טימנס, 2.3.2026):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחה לו 3 הודעות דוא"ל שיווקיות, ללא הסכמתו, ולאחר ששלח בקשות הסרה בהתאם להנחיות בגוף ההודעות. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות, שכן התובע נתן הסכמה מפורשת לקבלת דיוור שיווקי במסגרת חשבון ה-Samsung האישי שלו. הנתבעת טענה עוד כי הסירה את התובע ממאגרי הדיוור לפי בקשותיו וכי נשלחה אליו הודעה שיווקית אחת בלבד לאחר מתן הסכמה מחודשת.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. המסרים של הנתבעת הם בעלי אופי שיווקי מובהק, שנועד לקדם שירותים ופעילות מסחרית שלה, ומשכך מדובר בדבר פרסומת כהגדרתו בחוק. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח הסכמה מפורשת כנדרש בחוק. התיעוד שצירפה הנתבעת הוא תיעוד פנימי שהופק ממערכותיה, ללא אימות חיצוני או נתון מזהה הקושר באופן ודאי את הפעולה הנטענת לתובע. גם צילומי המסך שצורפו מתארים את מבנה המערכת ואת האפשרויות הקיימות בה, אך אינם מלמדים כי התובע ביצע בפועל פעולה קונקרטית של מתן הסכמה. התובע שלח בקשות הסרה קודמות, באופן המחייב תשתית ראייתית ברורה ומשכנעת יותר לצורך הוכחת הסכמה מחודשת לאחר מכן. התובע שלח בקשות הסרה והתקבל מענה אוטומטי שלפיו ההסרה תבוצע בתוך 7–10 ימי עסקים, אך חרף זאת נשלחה לתובע הודעת פרסומת נוספת. קיומו של מנגנון הסרה תקין אינו מרפא משלוח דבר פרסומת שנשלח ללא הסכמה מוקדמת כדין. אין ממש בטענת הנתבעת בדבר חוסר תום לב מצד התובע. עצם הגשת תביעה מכוח סעיף 30א אינה מהווה כשלעצמה חוסר תום לב. לכתב התביעה צורפה הודעת דוא"ל אחת שהיא דבר פרסומת. מחד גיסא, לא הוכחה הסכמה מפורשת כדין למשלוח ההודעה. מאידך גיסא, אין מדובר בריבוי הודעות או בהתנהלות חמורה במיוחד, וההודעה כללה מנגנון הסרה תקין ונגיש. סכום של 700 ₪ משקף את האיזון הראוי בין תכליות ההרתעה שבחוק לבין עקרון המידתיות בנסיבות המקרה. הנתבעת תישא בהוצאות בסך 50 ש"ח.