רישום "טרום חוב" באזור האישי של המערער אינו מקיים את יסוד הפרסום (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט איל באומגרט, 20.4.2026):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [תאד"מ 7786-03-25], שדחה את תביעת המערער לפיצוי על לשון הרע ורשלנות, בפתיחת תיק "טרום חוב" על שם המערער במרכז לגביית קנסות. ביהמ"ש השלום קבע, בין היתר, כי המשיבה פעלה כדין וכי חיווי על כך שקיים דו"ח חנייה, המופיע באזור האישי של המערער באתר הממשלתי, אינו "פרסום" לשון הרע. מכאן הערעור.

נפסק: הערעור נדחה. אין להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא, כי אמירה בין בעל פה ובין בכתב, כי אדם ביצע עבירה פלילית יש בה לשון הרע. הפרסום היה בכתב. די בכך שהפרסום היה עשוי להגיע לידיעת אדם אחר, נוסף לנפגע, כדי למלא תוכן את התיבה פרסום. אין צורך להוכיח שהפרסום הגיע בפועל לידי אחרים. נדחתה טענת המערער כי המשיבה דיווחה למרכז על הדו"ח בחוסר סמכות. המרכז הוסמך לגבות קנסות עבור המשיבה. לגורמים שפעלו לעדכון רישום "טרום חוב" עומדת ההגנה בסעיף 15(2) לחוק. הם פעלו במסגרתם חובתם החוקית. איש מלבד המערער והגורמים שחלה עליהם חובה לפי חוק, לא נחשפו לרישום "טרום חוב". אם תתקבל טענת המערער הלכה למעשה לא ניתן יהיה לפתוח תיק הוצל"פ או תיק במרכז נגד חייבים. לא מתקיים יסוד הפרסום. המערער, מיוזמתו, מתוך הבנה מלאה, הודה במיוחס לו ושילם את הדו"ח.