חיווי על כך שקיים דו"ח חנייה, המופיע באזור האישי של התובע באתר הממשלתי, אינו "פרסום" לשון הרע (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת רויטל באום):

העובדות: התובע עו"ד במקצועו. הנתבעת היא רשות מקומית. התובע הגיש תביעה לפיצוי כספי בעילות של לשון הרע ורשלנות, שמקורן בפתיחת תיק "טרום חוב" במרכז לגביית קנסות בידי הנתבעת (בעקבות דו"ח חניה). כאשר נכנס התובע לאזור האישי באתר רשות האכיפה והגבייה, לצורך ביצוע פעולת ייצוג כעו"ד, גילה כי נפתח נגדו תיק בגין הדו"ח. 

נפסק: התביעה נדחתה. לנתבעת סמכות להטיל קנסות על עברייני חנייה בתחומה. טענת התובע כי הנתבעת ביצעה עוולה כלפיו כשהגדירה את פעולתו באי-תשלום עבור חנייה כעבירה פלילית, המטילה בו דופי, דינה דחייה, שכן המחוקק, ולא הנתבעת, הגדיר פעולות אלה כעבירה פלילית. "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע הוא אמירה מבזה או משפילה אשר הגיעה לידיעתו של אדם נוסף על הנפגע (התובע) או עשויה הייתה להגיע לאדם נוסף כאמור. ה"פרסום" במקרה זה הוא חיווי על כך שקיים דו"ח חנייה בשלב טרום-חוב כלפי התובע, המופיע באזור האישי של התובע באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה. איש מלבד התובע אינו יכול לצפות בו. התובע גם לא הוכיח כי ההודעה על הטלת קנס אמנם הגיעה לאדם אחר זולתו. הכניסה לאזור האישי באתר הממשלתי, לרבות באתר רשות האכיפה והגבייה, נעשית באמצעות הקלדת מספר תעודת זהות וכן סיסמה אישית, פרטית, שאדם בוחר לעצמו בעצמו. הכניסה מאובטחת בנוסף באמצעות שליחת הודעה ואיש אינו יכול להיכנס לאזור זה ולצפות במה שרשום בו, זולת מי שמחזיק בסיסמה או באמצעי האלקטרוני המאפשר קבלת המסרון או הדוא"ל. לא רק שהיה על התובע להוכיח כי אדם נוסף יכול להיכנס לאזור האישי שלו ולצפות ברשום בו, דבר שלא נעשה, בהתאם למדיניות הגנת הפרטיות של האתר הממשלתי, מלכתחילה ציון העובדה באזור האישי של התובע כי נפתח נגדו תיק "טרום חוב" במרכז לגביית קנסות נעשה על יסוד הסכמה שנתן התובע להעברת המידע, כאשר נרשם לשירות האתר הממשלתי. לפיכך לא התקיים יסוד הפרסום ועילה זו נדחתה. בנוסף, הודעה לתובע על כך שהוטל עליו קנס בשל עבירת חנייה שביצע, אף אם היה מתקיים בה יסוד הפרסום, יכולה לכאורה להיחשב כפעולה אשר "לא תשמש עילה למשפט אזרחי" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. בעצם העובדה שהתובע שילם את הקנס, והודה בביצוע העבירה, קמה לנתבעת גם הגנת 'אמת הפרסום'. התובע הוא אמנם עבריין חנייה והוא הודה בכך (אף הורשע ונשא בעונשו). הרשעה בפלילים בעניינים אשר לא מתנהלים בדלתיים סגורות היא עניין ציבורי מובהק, ואין בפרסום הדבר (אף לו היה פרסום במעשי הנתבעת) כדי להוות עוולה כלפי התובע.