הדרך הדיונית הנכונה להסרת הפרסומים היא בהליך לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש (החלטה, שלום ת"א, השופט רועי שחר, 10.5.2026):

העובדות: בקשה למתן צו עשה "למחיקת פרסומים פוגעניים" בפייסבוק, בה עתר המבקש להסיר כל פרסום של המשיב עליו, או על מיזם בשם 'החישוק'. המבקש מציג עצמו כיזם חברתי. המשיב הוא אדם פרטי. לאחר שמערכת יחסים עסקית בין המבקש למשיב עלתה על שרטון, התנהלו ביניהם (וחברות בבעלותם) הליכים משפטיים קודמים. בהליך העיקרי [ת"א 24904-05-21] נידונה תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות על רקע פרסום באתר ייעודי שהקים המשיב. בתביעה ניתן פס"ד שחייב את המשיב בתשלום למבקש על פרסום לשון הרע. כן ניתן צו האוסר על המשיב לפרסם ברשת דברים דומים. המבקש טען כי לאחר פסה"ד המשיך המשיב בפרסומים והמבקש אף הגיש בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.

נפסק: תביעה קודמת הוגשה על רקע פרסום קודם של המשיב ברשת, בו 'הזהיר' את הציבור מהמבקש והוסיף ביטויים פוגעניים רבים. ביהמ"ש אף מצא כי יש הצדקה לתת צו האוסר על הנתבע לפרסם באינטרנט דברים דומים במהותם. הבקשה היא בעיקרה למתן צו למחיקת פרסומים, שהיא במהותה בקשה לאכיפת פסק הדין הקודם. התשתית העובדתית של הבקשה מבוססת על הקביעות בפסה"ד ונטען להשתק פלוגתה ומעשה בית-דין בהקשר זה. מתגובת המשיב עולה שהוא אינו רואה עצמו מחויב לצו הקבוע שניתן בפסה"ד הקודם וכי בכוונתו להפר אותו. חרף חומרת הדברים, מבחינה דיונית, ההליך הדיוני שנקט המבקש אינו ההליך הנכון והמתאים. מהות הבקשה היא באכיפת צו מניעה קבוע שניתן בפס"ד קודם והדרך הדיונית המתאימה היא הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שנועדה להביא לכיבוד צווים שיפוטיים. הבקשה נמחקה.