בג"ץ נדרש בשנית (תוך שבוע) להסתמכות על פסיקה שמקורה ב'הזיות בינה מלאכותית' (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים סולברג, מינץ ואלרון):

העובדות: מספר ימים לאחר שנדרש לכך לראשונה [עניין פלונית - בג"ץ 38379-12-24], שוב נדרש בית המשפט העליון לעתירה שהסתמכה על פסקי דין שאינם קיימים, המלמדים בסבירות גבוהה על כך שב"כ העותרת השתמש בשירות בינה מלאכותית. בעתירה התבקש צו על תנאי בנושא הוראת השעה המקלה על המתת כלבים משוטטים באזור עוטף עזה. 

נפסק: העתירה נדחתה על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים. דיון רחב לגבי שימוש במקורות שאינם קיימים, עקב הסתייעות בבינה מלאכותית, שטרם 'שימשה כל צורכה', ועודה לוקה בבעיה של 'הזיות בינה מלאכותית' (AI hallucinations), נערך לפני זמן קצר ביותר בעניין פלונית. נקודת המוצא הבסיסית, שמתייחסת לתוצר הסופי שהוגש, היא שלא ניתן לקבל מצב שבו יוגשו לבתי המשפט כתבי טענות שבהם טיעוני כזב מכל סוג שהוא, ובכלל זאת גם טיעונים הנסמכים על מקורות משפט שאינם קיימים. עו"ד שמגיש כתב טענות כאמור, חוטא ב'חטא מרובע': "כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין". פסול זה מצריך תגובה שיפוטית הולמת. 

עד עתה נדרש ביהמ"ש העליון, בפרט בשבתו כבג"ץ, בעיקר לכתבי טענות שעשויים היו להטעות בהיבטיהם העובדתיים של סכסוכים שהובאו לפתחו. באותו 'עולם ישן', הטעיה באמצעות מקורות דין שאינם קיימים לא זכתה להתייחסות, ונדמתה כחשש שווא. אך עליית השימוש בכליֵ בינה מלאכותית, שאין חולק כי נושאת עמִה ברכה רבה, טומנת בחובה גם סיכונים: אלה שלא ידעו לעשות בכלים אלה שימוש זהיר, כנדרש, עלולים להגיש, לא אחת בבלי דעת, כתבי טענות שבהם מכשלות גם במישור המשפטי. אין הצדקה להבחנה בין הטעיה במישור העובדתי, שיש בה חוסר ניקיון כפיים המצדיק דחיית עתירה, לבין הטעיה במישור המשפטי. שתי ההטעיות פסולות מעיקרן והתגובות הראויות להן – זהות.

הטעיה שיסודה בשימוש בכלי בינה מלאכותית אינה 'קובעת ברכה לעצמה' ואינה ראויה ליחס שונה מהטעיות (מכל סוג ומין) שמקורן בכל סיבה אחרת. ניתן לומר גם כי מדובר בטיעון משפטי לוקה בחסר, שאינו מפורט ומבוסס די הצורך. חרף החומרה בהתנהלות העותרת ומייצגיה, אין מקום במקרה זה למצות את הדין עם ב"כ העותרת. העתירה הוגשה עובר למתן פסה"ד בעניין פלונית ושעה שפוסעים אנו בקרקע משפטית וטכנולוגית בתולית.