הפיצוי צריך להיות כולל, אך יש לקחת בחשבון גם את הפיצוי מכוח חוק הספאם, וגם את הפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט אריה נאמן):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחדרה [תאד"מ 45976-05-23], שקיבל בחלקה את תביעת המערער. בתביעתו המערער טען כי המשיבים (חברה ובעליה) שלחו לו 2 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן פגעו בפרטיותו. ביהמ"ש השלום קבע כי המשיבה תפצה את המערער ב-850 ש"ח, עבור שתי ההודעות, בשל הפרת חוק התקשורת. אשר לטענת המערער לפגיעה בפרטיות, בין היתר נפסק כי המערער אינו זכאי לסעד על הפרת חובת המשיבה לרשום את מאגר המידע של מועדון הלקוחות שלה, אך מנגד כי השימוש במספר הטלפון שלו פגע בפרטיותו. עם זאת, נקבע כי אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף, שכן הפיצוי ללא הוכחת נזק בחוק התקשורת מגלם בתוכו גם את הפגיעה בפרטיות הנגרמת בשל שליחת הודעת פרסומת ללא רצון הנמען, תוך שימוש בפרט אישי. הערעור עסק רק בחלקו של פסק הדין שעסק בפגיעה בפרטיות המערער.

נפסק: פסה"ד של ביהמ"ש השלום יצא מנקודת הנחה שגויה כי סעיפים 8-10 לחוק הגנת הפרטיות, בנושא רישום מאגר מידע, אינם מקימים עילה אזרחית. סעיפים אלה נכללים בפרק ב' לחוק, ולפי סעיף 31 לחוק מעשה או מחדל בניגוד לפרק ב' לחוק הוא עוולה לפי פקודת הנזיקין. העובדה כי המשיבה מנהלת מאגר לקוחות שלא כדין, משום שלא רשמה אותו, היא עוולה וכן פגיעה בפרטיות. ביהמ"ש קמא שגה בכך שקבע שהפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות אינה מקימה עילה אזרחית, וכן הוא שגה כשקבע באופן קטגורי שאין מקום לפיצוי נוסף מעבר לזה שקבוע בחוק התקשורת. צדק ביהמ"ש השלום כשקבע כי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר במסכת עובדתית אחת ולכן הפיצוי צריך להיות כולל, תוך שיש לקחת בחשבון גם את הפיצוי מכוח חוק התקשורת וגם את הפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות. אין מקום להתערב בקביעה העובדתית כי המערער לא ראה לנכון להפסיק את הפגיעה הנטענת בפרטיותו. מנגד, טיעוניו של המערער אינם מופרכים. המשיבים יפצו את המשיב ב-2,000 ש"ח, במקום הסכום שנפסק בביהמ"ש השלום. המשיבים ישלמו את הוצאות הערעור בסך 4,000 ש"ח.