הפרסום של המשיב על שינוי שמו של בנו של רוה"מ אינו חדירה לאפיקים סודיים או לצנעת הפרט (החלטה, שלום י-ם, השופט דניאל מרדכי דמביץ, 23.7.2026):

העובדות: בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, שהגיש בנו של ראש הממשלה נגד עיתונאי "הארץ", בשל פרסומים שהעלה המשיב ברשתות החברתיות. המשיב טען, בין היתר, כי מדובר בבקשת סרק שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, בשיהוי חריג ובהסתמכות על פרסומים ישנים.

נפסק: חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, נועד במקורו לסייע בעיקר לנשים, שנרדפו על רקע מערכות יחסים שהסתיימו, תוך הרחבה של החוק למניעת אלימות במשפחה אל יחסים שאינם בתוך משפחה. מאפייני ההליך הם דחיפות, העדר סדרי דין מלאים, וזמניות הסעד. מדובר בהליך צר, בעל פוטנציאל פגיעה מהותי בזכויות המשיב. מכאן נובע השימוש הזהיר שיש לעשות בו. נוכח טיב ההליך, הפסיקה הורתה כי אין לברר במסגרתו סכסוכים אזרחיים, סכסוכים מתמשכים בעניין שימוש במקרקעין, סכסוכי שכנים וסכסוכי לשון הרע. פעולות המשיב שעליהן מושתתת הבקשה הן פרסומים בדף הפייסבוק שלו. בחירתו של בעל דין לזנוח את ראייתו המיטבית והבלתי מוגדרת אי שם במרחבי דף פייסבוק, בתקווה שביהמ"ש ימצא אותה, חורגת משיטתנו המשפטית. אותם 53 פרסומים הכלולים בבקשת המבקש, שרוכזו בטבלה המציינת מתי פורסם כל אחד מהם, הן הראיות שהוגשו. ממוצע הפרסומים של המשיב לגבי המבקש הוא כ-1.6 פרסומים בחודש. קיים קושי רב לראות תדירות של פחות משני פרסומים בממוצע לחודש על אדם כלשהו כמגיעה לכלל מעקב, הטרדה או בילוש.

עיקר הבקשה הגיע לידי ריכוז בנושא פרסום בזמן אמת לגבי מיקומו בהווה או בעתיד של המבקש וחשיפתו לסיכון מוגבר של פגיעה על ידי גורמים עויינים כתוצאה מכך. טענת המבקש לפיה הוא שינה את שמו מטעמי בטחון לא הוכחה. ציפייתו של אדם ששמו הרשום יהיה סודי - קשה, ולא ברור על איזה יסוד שבדין או בנוהג היא יכולה להסתמך. ככל שאדם חפץ ששמו העדכני יהיה רשום אך לאו-בר-צפייה במאגרים פומביים רשמיים, עליו לעשות מבעוד מועד את כל ההסדרים החוקיים הנחוצים, ככל שישנם כאלה. פרסומו של המשיב בעניין שינוי שמו של המבקש אינו בגדר חדירה לאפיקים סודיים או לצנעת הפרט. המשיב אף בחר לפרסם את המסמכים תוך השמטת מספר הזהות של המבקש, אקט שיש בו אסתטיקה של שמירה על צנעת הפרט של המבקש. קיים קושי רב לקבץ פרסומים נושנים אל פרסום חדש, לשם הגשת אגד של מה שנחזה להיות ראיות המצדיקות מתן סעד דחוף בהליך מעין זה. אין בפרסומי המשיב שהציג המבקש כדי לבסס קיומה של הטרדה מאיימת, לא מבחינת התדירות ולא מבחינת התוכן. חלק ניכר מהפרסומים הם נושנים, תוך שיש בכך להקהות את מכלול הטיעון של המבקש ואת עתירתו לסעד דחוף על יסודם.