אין להטיל על Google אחריות על לשון הרע נטענת בתוצאות החיפוש (פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן):
העובדות: תביעת לשון הרע נגד Google העולמית בגין תוצאות חיפוש. התובעים טענו כי מנוע החיפוש סיפק במה לאתר זר (Complaintsboard.com), שמפעילים הנתבעים 3-5, בו הופיעו פרסומים המטילים בהם דופי. התובעים טענו עוד כי מפעילי האתר נהגו להשמיץ אנשים ואז לדרוש מהם תשלום בתמורה להסרת הפרסום [ביהמ"ש המחוזי התיר לתובעים לנהל את ההליך בישראל - רע"א 90-04-19].
נפסק: התביעה נדחתה. הקלות שבה התבקש ביהמ"ש למצוא את מנוע החיפוש אחראי לפגיעה בשמם של התובעים, בלי שעוולה הוכחה כל צורכה, קשה הייתה בעיני ביהמ"ש, בלשון המעטה. התובעים לא טרחו בנקיטת הליך משפטי נגד המפרסמים הישירים של דבר הדיבה הנטען. מה שביקשו התובעים הוא לבוא חשבון עם מנוע החיפוש, לא רק בלי לתבוע אחריות מיוצרי הפרסום אלא, בייחוד, בלי שהונחה עמדתם של אלה באופן המאפשר לקבוע אם מדובר בפרסום מעוול.
בלא "פרסום" לא תוכל עוולת לשון הרע להשתכלל. בלי "מפרסם" אין אחריות בנזיקין לפי חוק איסור לשון הרע. האם בשל העובדה שפרסומים פוגעניים מונגשים באמצעות Google יש להסיק כי חברה זו היא "מפרסם"? האם ניתן להניח לפתחה אחריות ישירה בגין "פרסום" שעשה אחר, אך משום שפרסום זה הופיע בתוצאות החיפוש שלה? בית משפט זה השיב על כך בשלילה [עניין סודרי - 37692/03], ואף לא מכוח סעיף 11 לחוק [עניין בורוכוב - ת"א 7830/00].
לעובדה ש-Google ממוקמת בתווך שבין יוצר-הפרסום לנמעניו משמעות מכרעת בבחינת צידוק להטיל עליה אחריות לפרסומים פוגעניים. מידת "אשמו" של גורם-ביניים, שלא יצר את הפרסום, נופלת בדרך כלל מזו של היוצר; בנוסף, ביוצר מתקיים, בפועל או בכוח, כלל-הידיעה על אודות הפרסום והפגיעה הטמונה בו. לעומתו, עלול גורם-הביניים שלא "לדעת" כלל על פרסום שכזה, אפילו באמצעות כלים מחשוביים רבי-עוצמה שלרשותו [עניין לביב - 12773/08].
חוק איסור לשון הרע לא נתן את דעתו למאפייניו הייחודיים של גורם-ביניים כמו Google. עובדות המקרה אינן מחייבות הכרעה בין שתי החלופות שעל הפרק – קביעה כי בהעדרו של הסדר חקיקתי מפורש אין יסוד להתערב; ולחלופין יישומו של רעיון ההפרה התורמת באמצעותה של דוקטרינת ה"הודעה והסרה". הסיבה לכך היא כי התנאים לקיומה של הפרה תורמת לא הוכחו, כל עיקר, בנסיבות העניין. המפרסמים, שנטען כי הם המפרים הישירים, לא היו צד להליך. לא ניתן היה לשמוע כל עמדה, עובדתית או משפטית, מפיהם. מחדלם של התובעים לצרף את הללו להליך הוא שגרם לכך.
נסיבות-עשייתם של הפרסומים לא נתבררו כל צורכן. לא הוכח מקורו של המידע ששימש בהם. לא נפרשׂו כוונותיהם של המפרסמים והלך רוחם, ולא נבחנו חסינויות או הגנות שבדין. לא הוכחו התנאים שקבע ביהמ"ש העליון להפרה תורמת. לא התקיים התנאי, שבו דיברו הערכאות בדבר פרסום מעוול על פניו, שאיננו מעורר כל שאלה או ספק כי הוא כזה. לא ניתן היה, אפילו נבחרה הדרך הזו, לקבוע כי Google לקתה בכך שלא הסירה את הפרסומים עם פנייתם אליה של התובעים. לא הונח בסיס כלשהו לחיובה לעשות כן, אפילו הייתה הדוקטרינה של "הודעה והסרה" חלק מן ההלכה הפסוקה בדיני לשון הרע.