א 12773/08 לביב יגאל נ' גוגל ישראל בע"מ

(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת אביגיל כהן): האם מנוע חיפוש אחראי לתוכן מאמר המתפרסם באתר שהוא מקשר אליו? עניין התביעה בשני פרסומים שהופיעו באתר האינטרנט "מחלקה ראשונה", אליהם הופיעו קישורים במנוע החיפוש גוגל. התובע טען כי הפרסומים מהווים לשון הרע כלפיו. הפרסומים וכן הקישור אליהם הוסרו קודם להגשת התביעה על-ידי האתר המפרסם והם אינם מופיעים בדף תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש. נפסק -
  • הנתבעות אינן אחראיות לבדיקת התוכן המפורסם באתרים שונים, המוכנס למנוע החיפוש של גוגל באמצעות קישור (Link) וכן לא קיימת חבות של מי מהנתבעות כלפי התובע. דין התביעה להידחות. לצורך ההכרעה בשאלת האחריות, יצא ביהמ"ש מנקודת מוצא כי הפרסום באתר "מחלקה ראשונה" היווה לשון הרע וכי התובע לא היה מחויב לתבוע גם את אתר זה. 
  • מנוע החיפוש מבוסס על "זחל" (crawler) העובר בין דפי האינטרנט ויוצר, באופן אוטומטי, אינדקס המאפשר להגיע במהירות לדפי אינטרנט ספציפיים. מנוע החיפוש אינו בוחר אילו דפים יופיעו באינדקס, אלא "הבחירה" נקבעת באמצעות מידע בשם "מטה-תגיות" (meta-tags), המצורף לקוד הייחודי המאפיין כל אתר. מנוע החיפוש "מאתר" עמודי אינטרנט שבקוד המחשב שלהם מופיעים צירופי המילים המבוקשים, מבלי שיש לו שליטה על המידע הכלול בקוד. מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, אלא מציג קישורים לדפי אינטרנט שנערכו על-ידי צדדים שלישיים. מנוע החיפוש מתעדכן כל הזמן. כאשר האתר המפרסם מסיר תוכן, מוסר אותו תוכן גם בתוצאות מנוע החיפוש.
  • הפסיקה הקיימת קובעת כי אין להחיל על אתר אינטרנט אחריות לפרסום לפי ס' 11 לחוק איסור לשון הרע (אחריות בשל פרסום באמצעי תקשורת). פסיקה זו עניינה באחריות הנהלות אתרי אינטרנט, להם אפשרות שליטה על התוכן המוזן לאתר ואילו במקרה דנן עסקינן במנוע חיפוש היוצר אינדקס באופן אוטומטי לחלוטין, באופן שאינו מאפשר מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי. אין יסוד להכניס להגדרת אמצעי תקשורת בס' 11 לחוק חבות של מנוע חיפוש.
  • בהתאם לשיטות המשפט האמריקאית והאירופית וכן ברוח הצעות החוק שהוצעו בישראל וכן הפסיקה שניתנה בנושאים אלה, אין מקום לחייב את גוגל כמנוע חיפוש באחריות לפרסום תוכן מאמר שהתפרסם באתר צד שלישי. לפיכך, אין עילת תביעה מכח חוק איסור לשון הרע.
  • על מנוע החיפוש אין מוטלת חובה כלשהי לבצע בדיקה מוקדמת של תוכן הפרסום אליו הוא מפנה, תוכן המוכנס באופן אוטומטי לחלוטין למנוע החיפוש ולפיכך לא קמה במקרה דנן עוולת הרשלנות מכח דיני הנזיקין. כאשר מנוע החיפוש אינו יכול "להבין" או להפעיל צנזורה מקדמית על התוכן שמועלה על-ידי האתרים השונים - צדדי ג' - אין לראות בו משתף או משדל מכח ס' 11-12 לפקודת הנזיקין.
  • הפסיקה בישראל צמצמה ביותר את החבות של מפעילי אתרי התוכן, למרות שעקרונית יכולה להיות למפעיל אתר שליטה מלאה או חלקית בתוכן המפורסם. במקרה דנן מדובר במנוע חיפוש, שדרך פעולתו אוטומטית. קבלת התביעה לא רק שתוביל לאפקט מצנן שיעמיד בסכנה את קיומו של כל מנוע חיפוש, שהוא שירות חיוני לציבור בתקופתנו, אלא תקעקע לחלוטין את כל יסודות השירות החיוני של מנוע החיפוש.
  • מידע שיתווסף למנוע חיפוש יצטרך לעבור "צנזורה מוקדמת" של בעלי מנוע החיפוש. כפועל יוצא מכך, המידע שיופיע במנוע החיפוש לא יכיל את כל המידע המופיע על אותו גורם, שמבוצע חיפוש לגביו ובכך תפגע אנושות אמינותו ומהימנותו של מנוע החיפוש. קבלת התביעה תוביל לכך שרק מידע חיובי על נשוא החיפוש ו/או מידע שעבר בדיקת יועץ משפטי יהיה כלול במנוע החיפוש ובוודאי שאין זה מטרתו של מנוע חיפוש. מנוע חיפוש לא אמור להוות תחליף לשירות ו/או קומוניקטים המסופקים על-ידי יח"צנים ואנשי פרסום של גורם זה או אחר, אלא מטרתו לשקף באופן אמין את כל המידע המפורסם באתרים השונים. התביעה נדחתה.