מי שהוכיח תביעת ספאם זכאי לפיצוי כנקודת מוצא (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט מאזן דאוד):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות קריות [ת"ק 50-06-19], שדחה את תביעת המבקש לפיצוי עבור משלוח ספאם - מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בית המשפט קמא קבע, בין היתר, כי המשיבה היתה תמת לב, שכן שלחה בטעות דבר דואר מתוך הבנה כי המבקש ביקש זאת והזדרזה להסירו כאשר ביקש זאת. עוד נקבע כי לא היה מקום להגיש את התביעה כנגד המשיבה בשים לב להתנהלותה והיקף ההפרה המזערי. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להתקבל. יש לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. ביהמ"ש לתביעות קטנות סבר כי סעיף 30א(י)(1) לחוק, בהתקיים עילה לפסיקת פיצוי לפי החוק, אינו חייב לפסוק פיצוי ויש לו שיקול דעת האם לעשות כן - ולראיה הביטוי "רשאי" המופיע בסעיף וכן בהתבסס על עניין אנג'ל [רת"ק 33695-07-18].

בעניין אנג'ל הודגש כי הנושא מצוי לפתחו של ביהמ"ש העליון ואכן פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ערד [רע"א 7064/17] חזרה והדגישה כי בהיעדר צורך להוכחת נזק, קשה לחשוב על נסיבות העשויות להצדיק שלילה מוחלטת של הפיצויים וכי מי שהוכיח את תביעתו, זכאי כנקודת מוצא לפיצוי בשיעור הקבוע בחוק ובכפוף לשיקול דעת ביהמ"ש להפחית משיעור זה.

צודק המבקש בטענתו כי השיקולים שפרט ביהמ"ש לתביעות קטנות נוגעים לפסיקת שיעור הפיצוי, ולא לשלילתו. מדובר בטעות שמחייבת את התערבות בית המשפט. השיקולים שצוינו אינם מצדיקים שלילה מוחלטת של פיצויים, והם בלב ליבו של שיקול הדעת בקביעת סכום הפיצוי ו/או שיעור ההפחתה מהרף העליון של הפיצויים שיש לפסוק. יש לפסוק למבקש פיצוי בסך 200 ש"ח עבור כל אחת מארבע ההודעות וסה"כ 800 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.