לא היה מקום להגיש תביעת ספאם נגד נתבעת שפעלה בתום-לב (פסק-דין, תביעות קטנות קריות, הרשמת יונת הברפלד-אברהם):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו ארבעה דברי פרסומת בדוא"ל, לשלוש כתובות דוא"ל, ללא הסכמתו, ללא היכרות מוקדמת, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי לא יכולה היתה לפנות לתובע מבלי שפנה אליה קודם.

נפסק: דין התביעה להידחות. לנתבעת אין דרך להראות כי התובע אכן הסכים לקבל את ההודעות. מטרת ההודעות היא לשווק את פעילותה של הנתבעת, כך שלפי ההגדרה מדובר ב"דבר פרסומת". ביהמ"ש אינו מחויב לפסוק פיצוי ויש לו שיקול דעת האם לעשות כן לפי נסיבות המקרה [עניין פרידמן - ת"ק 12032-10-15; רת"ק 63709-12-16; עניין אנג'ל - רת"ק 33695-07-18]. 

ניתן לראות במשלוח ההודעות כמשלוח הודעה בודדת (ובמקרה אחד שתי הודעות סמוכות). מדובר בתובע בעל מספר כתובות מייל ולכל אחת מהכתובות קיבל הודעה אחת. לאחר שקיבל את ההודעות ביקש להסירו ובקשתו התקבלה. לגבי המייל האחרון, רק לאחר משלוח 2 הודעות ביקש להסירו וכך אכן היה. על-מנת לקיים את מטרת חוק התקשורת לעניין משלוח דברי ספאם, יש מקום לדחות את התביעה. מדובר בנתבעת תמת לב, ששלחה בטעות דבר דואר מתוך הבנה כי התובע ביקש זאת והזדרזה להסירו כאשר ביקש זאת. לא היה מקום להגיש את התביעה כנגדה בשים לב להתנהלותה והיקף ההפרה המזערי.