פייסבוק לא צריכה לשמש צנזור או שופט אלא במקרים קיצוניים של פגיעה משמעותית וחד משמעית (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אילן דפדי):
העובדות: פס"ד בעניין הנתבעת 6 (Facebook Ireland). האם על פייסבוק לפצות את התובע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, לאחר שלא הסירה את פרסומי הנתבעים 1-5 (שהציגו עצמם כלקוחות התובע בעמוד הפייסבוק שלו, אף שלא היו כאלה) ולאחר שחסמה את התובע מגישה לעמוד.
התובע הוא קבלן שיפוצים. הרקע לדברים הוא פוסט שפרסם התובע בעמוד הפייסבוק שלו, בו כתב שאינו יכול לגנות את רציחתה של ילדה בת 13 על-ידי מחבל פלסטיני. הפוסט עורר תגובות גולשות מצד גולשים רבים (לרבות הנתבעים 1-5) ולחסימת גישתו של התובע לעמוד הפייסבוק שלו למשך 30 יום. הנתבעת סירבה להסיר את פרסומי הנתבעים 1-5 בטענה שאין מדובר בפרסומים אסורים לפי תנאי השימוש וכללי הקהילה בו.
נפסק: דין התביעה נגד פייסבוק להידחות. הפרסומים בעמוד הפייסבוק של התובע נעשו על-ידי הנתבעים 1-5 ולא על-ידי פייסבוק. חוק איסור לשון הרע אינו מטיל על פלטפורמה אחריות בגין פרסומי לשון הרע של צדדים שלישיים. סעיף 11 לחוק מטיל אחריות בשל פרסום באמצעי תקשורת גם על מי שהחליט על הפרסום, על עורך אמצעי התקשורת ועל האחראי לו. "אמצעי תקשורת" הוגדר כעיתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור. פייסבוק סיפקה אך פלטפורמה מקוונת פסיבית שאפשרה את ביצוע הפרסומים. היא לא יצרה את התוכן ומכאן שאינה יכולה להיות אחראית לו [עניין סודרי - ת"א 37692/03; עניין מור - ת"א 4815-02-09].
הטלת אחריות משפטית על ספק שירותים בגין עוולת לשון הרע תהפוך אותו למעשה "לצנזור" ולרשות מפקחת דבר שאינו רצוי. על-מנת שניתן יהיה להחיל אחריות על הנתבעת למנוע את הפרסום או להסיר אותו יש להודיע לה על כך, בהתאם לנוהל "הודעה והסרה" [עניין בורוכוב - ת"א 7830/00]. נוהל זה אומץ ויושם בשורת פסקי-דין בעניין זכויות יוצרים ולשון הרע [עניין סביר - ע"א 44711-11-14; עניין "על השולחן" - ת"א 64045/04; עניין גלעד - א 1559/05; עניין א.ל.י.ס - ת"א 567-08-09]. מדובר במבחן משולש ומצטבר של ידיעה בפועל, ודאות הפגיעה ואפשרות מניעתה.
מבחן ודאות הפגיעה - תוכן הפרסומים נחזה להיות ביקורת שאינה חורגת מהסביר. יש למנוע מצב בו החשש מפני תביעה תוביל מפעילת פלטפורמה כמו הנתבעת לצנזר פירסומים ללא הצדקה. הפרסומים שיוחסו לנתבעים 1-5 נחזים כביקורת לגיטימית של לקוחות לא מרוצים מהשירותים שהעניק להם התובע כקבלן שיפוצים. מדובר בביקורת שאינה חורגת מהסביר, שתוכנה אינו מצדיק הסרה של הפרסומים. גם אם נעשה שימוש במילים קשות כלפי התובע, כמו "גנב", "רמאי" ו"רוצח", אדם סביר מבין את ההקשר בו נעשה שימוש במילים אלה לתוכן הפרסום המבקר את פעילות התובע כקבלן שיפוצים ומייחס לו חוסר מקצועיות. לפייסבוק אין יכולת לדעת האם הנתבעים לא היו לקוחות התובע, האם מדובר בפרסום שאינו אמת, או האם כל מטרתו של התובע היא למנוע ביקורת לגיטימית כלפיו.
אף אם הנתבעת היתה מקבלת הודעה מהתובע כי מדובר בפרסומים שאינם נכונים, לא היה מקום להסירם. איננו מעוניינים שפייסבוק תשמש צנזור או שופט אלא במקרים קיצוניים של פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת על פני הדברים. במקרה זה התובע אף לא הוכיח כי פנה אל פייסבוק על-מנת להסיר את פרסומי התביעה. יש לדחות גם את טענת התובע כי כתיבת 676 ביקורות בעמוד העסקי שלו תוך זמן קצר הייתה צריכה להדליק נורה אדומה בפייסבוק ולגרום לה להבין כי מדובר במעשה מכוון שיש בו לשון הרע.
פייסבוק חסמה את חשבון התובע כדין - בהתאם לתנאי השימוש בפייסבוק ו"תנאי הקהילה", שחלים גם על התובע, זכאית הייתה פייסבוק לחסום את חשבונו. כללי הקהילה אינם מתירים פרסום תכנים שיש בהם כדי לפגוע במשתמשים. הפוסט של התובע נכתב רק יום אחד לאחר רציחתה של ילדה בת 13 במיטתה. אופן הניסוח של הדברים הכולל אי-גינוי של המעשה הנפשע והאמירה כי בסיטואציה אחרת התובע היה אוחז באמצעים אלימים פי מאה, יש בהם משום תמיכה ועידוד של פעילות טרור. לפיכך בצדק פעלה הנתבעת כפי שפעלה (בפרט שהתובע פרסם תכנים שהפרו את הכללים בעבר והוטלו עליו חסימות ואזהרות שונות). התובע יישא בהוצאותיה של פייסבוק בסך 42,000 ש"ח.