בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של ברק כהן על הרשעתו בהעלבת עובד ציבור והעונש שנגזר עליו (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"פ 12781-03-18], בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת-דינו וגזר-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"פ 50825-01-15]. ביהמ"ש השלום הרשיע את המבקש בעבירות של העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק) וגזר עליו מאסר מותנה בן 6 חודשים, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, פיצוי לנפגע העבירה בסך 5,000 ש"ח וקנס בסך 3,000 ש"ח. 

בכתב האישום נטען כי המבקש, במספר מועדים, פרסם בפייסבוק פרסומים בגנות המתלונן (רכז מודיעין במשטרת ישראל) וכן טען ל-YouTube סרטונים ובהם שירים בגנות המתלונן. בית משפט השלום היה ער לחשיבות הרבה בהשמעת דברי ביקורת, אך קבע כי חופש הביטוי אינו חופש השיסוי ואגב כך דחה את טענות המבקש באשר לשימוש בשפה בה השתמש "לאור הקהל" אליו פונה והסגנון אותו הוא מבין. בגזר-הדין דחה ביהמ"ש השלום את בקשת המערער לביטול הרשעתו. הן ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל חומרת עונשו והן ערעורה של המשיבה על קולת עונשו נדחו בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן בנסיבות חריגות בלבד שבהן מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין. עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים מיוחדים אלו. 

במקרה דנן המבקש פעל באופן כמעט חסר תקדים תוך ששב וגידף את המתלונן פעם אחר פעם בביטויים חריפים ופוגעניים במשך למעלה משנה, פגע בכבודו וביכולתו לפעול במסגרת תפקידו. כל זאת מבלי שהביע ביקורת של ממש החורגת מעצם פעילותו של המתלונן כרכז מודיעין במשטרת ישראל. בנסיבות אלה אשר בהן "תרומת" התבטאויותיו של המבקש למימוש הרציונלים שבבסיס חופש הביטוי זניחה – ואילו הפגיעה בעובד הציבור ובשירות הציבורי כה חריפה, לא מתעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.