(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופטת דנה אמיר): הכתרת פעולות הנאשם בתואר מאבק חברתי או פוליטי אינה יכולה להכשיר את דרך ההתבטאות ומסע ההשמצות הגורף שלו כלפי המתלונן.
העובדות: כתב האישום ייחס לנאשם ביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין) והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק). נטען כי הנאשם, במספר מועדים, פרסם ב"פייסבוק" פרסומים בגנותו של המתלונן (רכז מודיעין במשטרת ישראל) וכן טען ל-YouTube סרטונים ובהם שירים בגנות המתלונן. הנאשם לא כפר בפרסום הפוסטים בפייסבוק ובפרסום השירים על גרסאותיהם, אך העלה טיעונים שונים ביחס לאישומים. הוא ציין כי נהג לפרסם את דעותיו ומאמריו וכי התייחס בהם גם למתלונן, ובין היתר מתח ביקורת על התנהלותו ומעשיו.
נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לכתיבת הפוסטים והשירים על-ידי הנאשם והפצתם. אלא אף הוכחו בראיות המאשימה. טענות ההגנה של הנאשם הן בעיקרן בפן המשפטי והעקרוני וכן טענתו כי המעשים לא הפריעו למתלונן במילוי תפקידו. הנאשם טען, בין היתר, כי לאור הזכות החוקתית לחופש הביטוי, לא היה מקום להאשימו ואין מקום להרשיעו. הדברים לטעמו הם בגדר ביקורת לגיטימית על מעשי המתלונן. לגבי השיר, על גרסאותיו, הנאשם טען כי נכתב בהשראת המתלונן אך לא עליו.
הזכות לחופש הביטוי הוגדרה לא אחת כזכות "על". לכל אדם בישראל הזכות לביטוי והפגנה. יחד עם זאת, יש צורך באיזון בין ערכים ואינטרסים מתנגשים וגם זכות חשובה זו היא זכות יחסית. בהחלטת ביהמ"ש בעניינו של הנאשם [עמ"ת 54472-02-17], ציין ביהמ"ש כי כאשר נוקטת המדינה בהליכים פליליים כנגד מי שמוחים מחאה חברתית, נפגעת הזכות לחופש ביטוי פגיעה קשה במיוחד. ביהמ"ש הבהיר כי אין מדובר בזכות מוחלטת, חרף חשיבותה, ולצד זאת ציין כי תידרשנה הצדקות כבדות משקל להטלת סנקציות על ביטוי כשמדובר בליבת חופש הביטוי.
יש בפרסום ושיתוף הפוסטים והשירים כדי לפגוע פגיעה קשה בליבת כבודו של המתלונן ובקשר ובנוגע לתפקידו כשוטר המשמש כרכז מודיעין. הוודאות הקרובה לפגיעה בתפקידו של השירות הציבורי קיימת באופן ברור. גם אם מאן דהו היה חושב כי פרסום ספציפי בדוחק אינו נכנס להגדרה, הרי שכלל הפרסומים גם יחד, על פני תקופה ארוכה, מקיימים את מבחני הפסיקה.
באשר למבחן הראשון, די לעיין בפוסטים השונים ובשירים שפורסמו והעלבונות, כדי להגיע למסקנה כי המבחן מתקיים. אמנם מצופה מעובד ציבור לגלות עמידות מסוימת כלפי ביטויים מעליבים, אך האמירות המיוחסות לנאשם חוצות בבירור את הרף ההגיוני המותר בהקשר זה, גם בראי חשיבות חופש הביטוי, ויש בהן כדי להביא לפגיעה בליבת כבודו של המתלונן ואף ביחס לתפקידו.
באשר למבחן השני, וודאות קרובה לפגיעה בתפקוד השירות הציבורי, זו בבירור מתקיימת במקרה זה. קיימת וודאות קרובה לכך שפרסומים ברשת, וודאי בקבוצות מרובות משתתפים הכוללות אנשים עמם אמור עובד הציבור לבוא במגע, יביאו לפגיעה בתפקודו של השירות הציבורי ובראי המסרים ותוכנם המעליב המשפילים את המתלונן עצמו ואת עצם התפקיד אותו הוא מבצע. מהראיות שהוצגו עולה כי הפגיעה בוצעה הלכה למעשה. לא ניתן לקבל את טענת הנאשם כי פרסומיו מביאים להבראת תפקוד השירות הציבורי.
הפוסטים שהנאשם פרסם זכו לפרסום (ועל כך מעידים גם מספר ה"חיבובים" והשיתופים שבוצעו). יש לתת את הדעת על כך שבעידן האינטרנטי והוויראלי, הפצת מסרים באופן זה אינה עוצרת במי ש"חיבב" את הפוסט. באופן רגיל, יכולים חבריו בפייסבוק של אותו מחבב או משתף לעיין בו וכך הלאה, וכך גם ביחס לפרסום ביו-טיוב.
אין במאבקים החברתיים, הפוליטיים והציבוריים להם שותף הנאשם כדי להצדיק את השימוש המושכל על-ידו בתכנים הפוגעניים והקשים בהם השתמש כנגד המתלונן ותפקידו, השפלתו, העלבתו וביזויו. הכתרת פעולות הנאשם בתואר מאבק חברתי או פוליטי אינה יכולה להכשיר את דרך ההתבטאות ומסע ההשמצות הגורף שלו כלפי המתלונן. גם הסברו המיתמם של הנאשם בדבר כתיבת השיר בהשראת המתלונן, אך לא אודותיו, אינו מתקבל. גם אם היתה מתקבלת טענת הנאשם בדבר התנהלות המתלונן, אין בכך כדי להצדיק את התנהלות הנאשם והתבטאויותיו. דעה וביקורת, גם כזו שאינה נעימה, לחוד - והשתלחות, השמצות, עלבונות וביזוי, לחוד. חופש הביטוי אינו חופש השיסוי.
מעשי הנאשם הם כאלה שיכולים להפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו וכוונת הנאשם לנהוג כאמור עולה מהפוסטים והשירים שפרסם. הנאשם הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
עדכון: ביום 28.1.2018 גזרה השופטת אמיר את דינו של הנאשם. בית המשפט קבע כי אין מקום לבטל את הרשעת הנאשם. על הנאשם הוטל לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות (מתן ייעוץ משפטי במסגרת מסיל"ה), מאסר על תנאי בן 6 חודשים, פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח וקנס בסך 3,000 ש"ח. לגזר-הדין המלא.