ע"פ 707/14 פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים מלצר, ברק-ארז ומזוז): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד מיום 18.12.2013 [תפ"ח 28225-06-12]. המערער הורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום הכולל 29 אישומים של עבירות מין חמורות ומרובות, שנעשו באמצעות האינטרנט כלפי 33 קורבנות מזוהות ועשרות קטינות נוספות שזהותן לא ידועה. המערער נידון ל-14 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצוי של 10,000 ש"ח לכל אחת מ-33 הקורבנות שזהותן ידועה. עיקר טענות המערער מופנות לכך שהעונש חורג ממדיניות הענישה וחמור יותר מעונשים שהוטלו "בעבירות מין בעולם האמיתי". נפסק -

האינטרס הציבורי מחייב כי ענישת עברייני מין תבטא את מידת הסלידה של החברה ממעשיהם הנפשעים, תמנע הישנותם ותרתיע אחרים מביצוע עבירות אלו. אינטרס זה מתחזק שעה שביצוע עבירות המין מופנה כלפי קטינים וקטינות. כבר נקבע כי עבירות מין המבוצעות דרך האינטרנט לא ייענו בענישה מקלה, חרף העובדה כי מעשיו של התוקף מתבצעים במרחב הווירטואלי. גזירת דינם של עברייני מין הפועלים באינטרנט צריכה להלום את קלות ביצוע העבירה, פוטנציאל ההישנות שלה ופוטנציאל הפגיעה בקורבנות רבים. נוסף על החומרה הרבה והתוצאות הקשות של עצם המעשים המיניים, על ביהמ"ש לתת את דעתו גם על הפגיעה בכבודם ובזכותם לפרטיות של קטינים, הנגרמת כתוצאה מהחזקה ומפרסום של תמונות וסרטונים של מעשים מיניים של קטינים. כן יש לתת את הדעת על השימוש הנעשה בפורנוגרפיית קטינים, המעודד את התופעה בעקיפין על ידי יצירת הביקוש ואף מעודד פגיעה בקטינים במישרין. כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם נפלה בגזר-הדין טעות מהותית, או שניכרה סטייה ממדיניות הענישה הראויה.

המערער הורשע במעשים רבים וקשים, מעוררי סלידה ממש, המאופיינים בהתנהגות שיטתית ומניפולטיבית, שהופנתה כלפי 33 קורבנות שלמרביתן טרם מלאו 14 וכלפי עוד עשרות קטנות שזהותן אינה ידועה. אין לקבל את טענת המערער כי מעשים הנעשים במרחב הווירטואלי חמורים פחות ממעשים הנעשים ב"עולם המציאות". ראשית, המעשים המיניים שביצעו הקטינות בעצמן, לפי הנחיות המערער, נעשו בעולם מאוד מציאותי והשפעתם המזיקה ממשית. שנית, אף אם ניתן להבחין לעניין מידת אשמתו של אדם בין מקרה בו הוא נפגש עם קטינות לבין מקרה בו הוא שומר על "ריחוק טכנולוגי", הרי שההבחנה זניחה במקרים בהם אדם גרם לכך ששני אנשים יבצעו מעשים מיניים אחד בשני. שלישית, העונש שקבע המחוקק בצד עבירה של גרימת מעשים מיניים אסורים זהה לזה שנקבע בצד עבירות המעשה עצמן. הזמינות המיידית, האנונימיות והיכולת ליצור קשר עם קורבנות רבים, כמו גם הסיכון המועט להיתפס, הופכים את עבירות המין בזירה האינטרנטית למסוכנות אף יותר מבעולם המציאות, והכמות הגדולה של ילדות ונערות צעירות שמערער לכד ברשתו - תוכיח. העונש שהוטל על המערער, אף שאינו עונש קל כלל ועיקר, הוא אינו עונש החורג מרמת הענישה ההולמת בנסיבות המקרה. עם זאת, החליט ביהמ"ש להפחית במידת מה מעונשו של המערער בהתחשב ב"עקרון ההדרגתיות" בענישה. עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער הופחת ל-12 שנים.