(החלטה, מחוזי י-ם, השופטת תמר בזק רפפורט): חוק הספאם אינו חל על שיחות טלפוניות שיווקיות אנושיות.

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בי-ם [ת"ק 39585-08-16], שדחה את תביעת המבקש נגד קופ"ח "מכבי". המבקש טען כי שיחה טלפונית מטעם המשיבה להצעת שירותיה מהווה "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 והפרה של חוק הגנת הפרטיות. ביהמ"ש קמא קבע כי שיחת טלפון שיווקית שבוצעה על-ידי נציגה אנושית אינה נכנסת לגדרי "חוק הספאם" וכי למבקש אף לא קמה זכות לפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. פרשנותו של ביהמ"ש קמא, לפיה סעיף 30א לחוק התקשורת אינו חל על שיחת טלפון מגורם אנושי, עולה בקנה אחד עם לשון החוק ורוחו. המחוקק פירט באופן דווקני ארבע חלופות אפשרויות להעברת דבר פרסום האסורות לפי החוק, אם נעשו ללא הסכמת הנמען. מדובר ברשימה סגורה של דרכי שיגור דבר פרסומת באמצעים טכנולוגיים שבה נקב המחוקק. העברת דבר פרסומת באמצעי שאינו נופל לאחת הקטגוריות המנויות בחוק, אינה אסורה. לו המחוקק היה סבור כי אף שיחה טלפונית אנושית אסורה לפי חוק משנעשתה ללא הסכמת הנמען, היה הדבר מצוין באופן מפורש בחוק.

סעיף 30א לחוק התקשורת נועד למגר את תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת באמצעים טכנולוגיים של העברת דוא"ל או הודעות כתובות או מוקלטות. הא ותו לא. מדובר בשיגור דברי פרסומת באמצעי תקשורת טכנולוגיים אוטומטיים, כתובים או מוקלטים, בלבד. המחוקק לא ביקש לבטל את תופעת השיווק בעזרת אמצעי תקשורת בכללותה. המחוקק נמנע ביודעין מלאסור העברת דבר פרסומת באמצעות שיחת טלפון אנושית, מתוך השקפה כי מדובר בשימוש מסחרי לגיטימי.

סבירה גם מסקנת ביהמ"ש קמא כי השיחה הטלפונית בין המבקש למשיבה אינה עולה כדי פגיעה בפרטיותו. המבקש לא הוכיח כי נגרם לו נזק המזכה בפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות בעקבות שיחת הטלפון. מדובר בשיחת טלפון קצרה ביותר, שארכה 11 שניות בלבד. במצב דברים שבו התבצעה שיחת טלפון אחת או שתיים, קשה לטעון כי מדובר בנזק המזכה בפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות.